האיחוד של הפועל גלבוע/גליל עם הפועל עפולה הפך לעובדה מוגמרת וגם ניתן לו שם חדש: הפועל העמק. האיחוד עצמו (או "החיבור" כמו שמקפידה מיכל ורדיגר לקרוא לו), הרגיז את אוהדי הפועל עפולה, שהרגישו שפשוט מוחקים להם את הקבוצה ושינוי השם הרגיז את אוהדי הפועל גלבוע/גליל, שביקשו ששם הקבוצה המאוחדת יכלול בתוכו את השם הישן. מנכ"לית המועדון החדשה, מיכל ורדיגר, ישבה איתנו לראיון כדי לדבר על הקבוצה החדשה, המטרות, החזון, האיחוד, האוהדים והדרך.
ורדיגר, בת 44, נשואה ואם לארבעה, לא מגיעה מתחום הכדורסל. בעברה רקע עשיר בניהול מרכזים קהילתיים, בתוך זה כמובן גם תרבות ספורט. היא מעידה על עצמה שבתוך ניהול המרכזים הקהילתיים, היא כמובן עסקה הרבה בניהול פעילות ספורטיבית. "חוץ מזה, קודם כל הפכתי לאוהדת של הקבוצה", מספרת ורדיגר. "זה קרה מאוחר, אחרי גיל 40. אבל זה יצר לי מסגרת נהדרת לפעילות משותפת עם הילדים. שלושה מארבעת ילדיי גם משחקים כדורסל. אין כיף גדול מזה מלהגיע איתם יחד למגרש. מאוהדת ועם הרקע שלי זה היה המעבר הכי טבעי להיות חלק מהמועדון".
"כמובן שיש צוות מקצועי נהדר במועדון", אומרת ורדיגר. הם עובדים על הצד המקצועי ואני על הצד התפעולי-מסחרי. אבל כולנו עובדים בלהפוך את המועדון למנצח. צריך לעבוד בזה".
מיכל ורדיגר (נועה זני)נראה באמת שאתם בונים קבוצה חזקה. עם האיחוד אתם תעמידו העונה את התקציב הרביעי בליגה. איפה את רואה את הקבוצה בעוד חמש שנים?
"הקבוצה בהחלט כאן להישאר. אנחנו רואים את עצמנו משתתפים באופן קבוע באירופה ומוזכרת כחלק מהקבוצות הגדולות ולא הקטנות, אבל זה לא רק עניין של תקציב, אלא עניין של ניהול, של מקצועיות יום יומית, של רצינות. אני חושבת שזה תמיד היה בגלבוע. תמיד המועדון התנהל ברצינות ובמקצועיות, גם לפני האיחוד והגדלת התקציב. עכשיו אנחנו גדלים ועם גדילה יש כאבי גדילה".
איזה כאבים, למשל?
"למשל הסיבה שבגללה פנית אליי. שינוי השם. אני מדגישה שלא מדובר באיחוד של גלבוע עם עפולה, אלא בחיבור. הפועל גלבוע/גליל היה מועדון בבעלות פרטית והפועל העמק יישאר מועדון בבעלות פרטית. המועצה האזורית גלבוע היא שותף היסטורי וגדול. לא חושב שיש רשות שמחויבת לקבוצה כמו שהמועצה האזורית גלבוע מחויבת למועדון שלנו ומה שהמועצה זיהתה בכדורסל. לתוך זה נכנסת עכשיו גם עיריית עפולה וחובת ההוכחה עלינו, שהיא תקבל מזה תמורה כספית, מקצועית, קהל, בית וחיבור קהילתי ותומך".
את מדברת על החיבור הזה, אבל מבחינת קהלי הקבוצות, אף אחד לא ממש מרגיש את החיבור הזה. אוהדי עפולה מרגישים שמוחקים להם את הקבוצה. כל שדרת הניהול והצוות המקצועי יישארו אלה של גלבוע ומהצד השני כל מה שאוהדי גלבוע/גליל ביקשו הוא שישאירו את השם של הקבוצה בשם המאוחד. למה, בעצם, אי אפשר היה לתת להם את זה? על פניו זו נשמעת בקשה פשוטה?
"קודם כל, שוב, חובת ההוכחה עלינו. גם בהחדרת הזהות לתושבי עפולה וגם בהשראת הזהות לתושבי הגלבוע גם תחת השם הפועל העמק. האיחוד הזה הוא צעד אמיץ מתוך מטרה כנה, רחוקה ועמוקה. היו בעבר איחודים. הייתה בעבר הפועל גלבוע/עפולה וצריך להגיד שגם האיחוד ההוא היה תחת אותם ראשי רשויות: דני עטר ואבי אלקבץ. אבל פה יש רצון לעשות חיבור שמספר סיפור חדש.
אני רוצה להגיד שהאוהדים שלנו באמת מסורים ומדהימים. אני מדברת איתם כל הזמן. יש לי רק מילים טובות להגיד עליהם. אני גם הייתי איתם ביציע שנה. הקושי הראשון שלהם היה בכלל להיפרד מהגליל בשם. אני שואלת ברצינות, אם היו קוראים לקבוצה גלבוע/גליל/עפולה, מישהו חושב שלא היו מוותרים על משהו מהשמות במהלך הזמן? אי אפשר להחזיק הדבקה כזאת לאורך זמן. יש פה רצון ליצור שם משפחה חדש. משהו חדש שהרבה יותר אוהדים ירגישו חלק ממנו. ירגישו בו בבית. תושבים של הגלבוע, של עמק המעיינות, של עמק יזרעאל. אזורים שלמים שיהיו חלק מזה. ברור שבמהלך כזה יהיה פחד של אובדן זהות. עד גיל 23 אני נקראתי שטיינמץ. בגיל 23 התחתנתי וגיליתי שיש לי שם משפחה חדש וזה לקח זמן להתרגל אליו. עד היום שאני פוגשת אנשים מהעבר שקוראים לי שטיינמץ אני מתרגשת, אבל יצרנו משהו חדש. הילדים שלי כבר בכל מקרה לא היו נשארים עם כל השמות".
שחקני הפועל עפולה (לילך וויס-רוזנברג)"השם הוא לא חזות הכל. יש פה באמת ראייה של משהו גדול יותר. אני מבינה את הרצון לשמור על השם והזהות, אבל מבחינת ה-DNA של הקבוצה היא לא השתנתה. מה שכן השתנה הוא הרצון להרחיב את הקהלים. קהל של עירוניים וקיבוצניקים, מושבניקים וחקלאים. אנחנו נעבוד בזה, בלהרחיב את הקהל שלנו. אני גם מבינה את אלה שתמיד ראו בגלבוע/גליל מועדון קטן ואינטימי והרצון להתרחב מפחיד אותם. חשוב לנו עדיין, בתוך הגדילה הזאת, לשמור על הערכים של משפחתיות ואינטימיות, כל הערכים שחיים (אוחיון ז''ל, בעלי הפועל גלבוע/גליל עד פטירתו-ג.ק) הנחיל.
אני כל הזמן אומרת לשרון (אברהמי, המאמן) שחובת ההוכחה לנצח על המגרש היא שלו וחובת ההוכחה לדאוג ליציעים היא שלי ויחד זה מה שייצור מועדון גדול ומנצח. אני טיפוס מאוד אופטימי ועקשן. אני יודעת שיש הרבה אנשים סביב המועדון שאוהבים אותו מאוד ורוצים להרגיש שייכים. אני אעשה הכל כדי שימשיכו להרגיש את האהבה הזאת וימשיכו להרגיש שייכים".
האוהדים שלכם מהמסורים שיש. הרבה מהם ליוו אתכם גם בליגה הלאומית, לפני שנתיים בסך הכל ומגיעים במספרים מאוד יפים, לא רק לגן-נר, אלא גם למשחקי חוץ והם מרגישים נבגדים עכשיו. יש מילים קשות מאוד שנאמרות על ידי ארגון האוהדים שלכם. אני בטוח שהם חשובים לכם. איך אתם מתכוונים להחזיר אותם?
"הם באמת חשובים לנו. כשאנחנו אומרים שאנחנו מחויבים לערכים ולמורשת של הקבוצה ושל חיים אוחיון, אז אנחנו מחויבים לזה, אבל כשעושים מהלכים גדולים, לא תמיד האוהדים יקבלו כל מה שהם רוצים ולא תמיד מי שכועס יתרצה בכל דבר. אני יכולה להגיד לך שאת המקומות הקבועים של הספורטרס (ארגון האוהדים של גלבוע/גליל) לא נמכור לאחרים. הם מחכים להם. זה כמו שהילד שלך כועס עליך. גם אז הוא יודע שהחדר שלו תמיד יחכה לו והבית שלו יישאר הבית שלו. אנחנו רוצים אותם אתנו. נמשיך לדבר איתם. הכיסאות שלהם יחכו להם. בסוף יש הבדל בין שייכות לבין בעלות. גדעון (ידין, בעלי הקבוצה), כבעלים, לא מוכן לוותר על העניין הערכי והקהילתי בחיבור עם עפולה.
האוהדים צריכים להבין את זה. יש אוהדים שהניצחון לא חשוב להם. הם מעדיפים להישאר קטנים ואינטימיים, גם אם זה אומר להיות בליגה הלאומית. בסוף המועדון צריך להתוות דרך ולהחליט עד איפה הוא הולך עם הקונפליקטים האלה. במרוץ החימוש שקורה היום בכדורסל צריך לעבוד ולהתקדם כדי להישאר רלוונטי. צריך אומץ במה שאנחנו עושים. גם עפולה היא לא רק ספונסר, אלא שותפים לדרך ולמהלך.
גם לאוהדי עפולה אנחנו רוצים להוות בית. אנחנו נעבוד בזה. גם לשמור על הקהלים שלנו וגם להביא קהלים חדשים. כמו שאמרתי קודם, התחלתי לצפות בכדורסל אחרי גיל 40 ואין שום דבר אחר שהביא אותי כאמא להכניס את הילדים שלי לאוטו, על בסיס קבוע ולנסוע יחד לבילוי משפחתי, כמו הקבוצה והכדורסל. אנחנו בעצם מציעים עכשיו לקהלים חדשים בכל אזור העמקים והגלבוע אסקפיזם מטורף בתקופה מאוד קשה שעוברת על המדינה שלנו. יש פה פוטנציאל למשהו משפחתי, קהילתי ואין שום פעילות קהילתית כזאת בעמק בתדירות כזאת, של פעם בשבוע או שבועיים".
מיכל ורדיגר (נועה זני)מעניין אותי לשמוע את דעתך על האיחוד השני של עפולה, של העמותה של הפועל עפולה עם עירוני אילת.
"כמו שאתה מבין, יש לי מספיק מאבקים בזירה שלי. אני חושבת שלא סתם המנגנונים והתקנונים מאפשרים את זה. אני מאמינה שכל מי שעושה איחוד, עושה את זה מתוך דאגה לקבוצה ולעיר שלו. זה נכון לכל מי שנאבק בזה ולכל מי שרוצה את זה. המטרה שלי מול עפולה היא שעפולה לא תרגיש שאין לה קבוצה בליגת העל. לאוהדי עפולה יש קבוצה וקוראים לה הפועל העמק ולאוהדי גלבוע יש קבוצה וקוראים לה הפועל העמק ולעוד אוהדים מהאזור יש קבוצה, אפילו אם חלקם עוד לא יודעים שיש להם קבוצה".
כשאת מסתכלת קדימה, מבחינת הפוטנציאל העתידי לקבוצה ולאזור, יש רצון לגדול? לעבור לאולם גדול יותר ולהגדיל את הקהל?
"בעפולה כבר בונים ארנה חדשה וגם בגן-נר המועצה מתכננת תכניות גדולות למתחם של האולם. הקבוצה תהיה אבן שואבת של כדורסל לכל האזור, אזור מטורף ביופיו. אני מאמינה שאם אתה עושה משהו טוב ומתמיד בו, אנשים יצטרפו ויבואו. אנחנו נצטרך פה עבודה קשה, סבלנות והתמדה וזה יצליח. בניגוד לאיחודים אחרים שנכשלו, זה יצליח. יש פה מהלך גדול לאזור. אנחנו בונים קבוצה שתהיה מצוינת על המגרש ויהיה טוב גם ביציע".