הכדורגל הישראלי מגלה בשנים האחרונות מציאות חדשה כמעט לחלוטין. שוק הליגיונרים שמנסים את מזלם מעבר לים גילה יעד חדש – כאשר מדובר כמובן על ליגת ה-MLS האמריקאית. תהליך הגלובליזציה של הכדורגל הגיע גם לכאן, מה שהופך את ה”חלום האמריקאי” לנגיש יותר, ומושך אליו עוד ועוד כדורגלנים ישראלים שרואים בו מגוון רחב של יתרונות, על אחת כמה וכמה בתקופה שבה המדינה חווה בשנה וחצי האחרונה.
אירועי ה-7.10 גרמו לתפנית. נכון, גם לפניו ראינו מספר ישראלים ב-MLS, כשלמעשה מוטל’ה שפיגלר היה הראשון לעשות כששיתף פעולה עם פלה הגדול בניו יורק קוסמוס בשנות ה-70, ואחריו הגיעו מספר שחקנים נוספים דוגמת דדי בן דיין בקולורדו וגדי קינדה ז”ל, שעשה קריירה יפה בקנזס סיטי. ועדיין, עושה רושם שמאז תחילת המלחמה, השוק האמריקאי נפתח עוד יותר בפני כדורגלנים ישראלים, בעיקר כי הוא זה שהכי פתוח לקבל אותם בהשוואה ללא מעט מקומות באירופה, שם כבר לא ממהרים לקחת שחקנים ישראלים.
“קבוצה ביטלה הסכם לאחר שגילתה שהוא ישראלי”
“מעבר להרגשה אישית שזה כבר יותר קשה מבעבר לשווק שחקנים לאירופה, זה נאמר לי אפילו מפורשות מאחד המנהלים המקצועיים שאני בקשרי ידידות מאוד טובים איתו”, מספר עידן אבו אבו, סוכנו של עיליי פיינגולד שעבר בינואר האחרון ממכבי חיפה לניו אינגלנד תמורת 2.5 מיליון אירו. “זה לא נובע חלילה מאנטישמיות, אבל מפחדים מהתמודדות עם הקהל, תגובות ברשתות, מעדיפים להימנע מהמורכבות הזאת. אני חושב שזה זמני, בסוף זה עולה ויורד, זה לא משהו שחדש לשחקן הישראלי, מה-7.10 זה קצת עלה בחזרה”.
שלומי בן עזרא, סוכנו של מלך שערי ה-MLS, תאי בריבו, חושף סיפור מדאיג אף יותר בהקשר למיוצג אחר שלו, מגנה השמאלי של מכבי נתניה, רותם קלר: “קבוצה בשבדיה פנתה אליי לגביו, וברגע שהיא גילתה ישראלי ולא הונגרי כפי שמייצג הדרכון הנוסף שלו, היא החליטה לבטל את ההעברה שלו, בגלל החשש התוך פנימי בתוך שטוקהולם להביא שחקן ישראלי בתקופה פוליטית כל כך רגישה. רק מערך הסקאוטינג של הקבוצה התנצל, אמר שהוא לא שותף לתחושות האלה, אבל זה פשוט בלתי אפשרי. כל הקבוצות באירופה יודעות שברגע שהן מביאות שחקן ישראלי, אין להן סיכוי למכור אותו וזה הופך את זה למשימה כמעט בלתי אפשרית”.
עיליי פיינגולד ועידן בן אבו (ניו אינגלנד רבולושן)אם נשים את הפוליטיקה בצד, ארה”ב של השנים האחרונות היא כבר לא יעד נידח. הכדורגל האמריקאי חווה ב-31 השנים האחרונות מספר אירועי מכוננים שגרמו לענף לצבור תאוצה, ממונדיאל 1994 שהובילה להקמת ה-MLS, דרך הגעתו של דייויד בקהאם שגרר אחריו כוכבים רבים נוספים ועד השיא עם הגעתו של הגדול מכולם, ליאו מסי, לאינטר מאימי, כשגם את המונדיאל הקרוב תארח ארה”ב, יחד עם קנדה ומקסיקו. נכון, ה’סוקר’, כפי שמכנים אותו האמריקאים, עדיין לא זוכה בקרב המקומיים לפופולריות של הפוטבול, הכדורסל, הבייסבול או אפילו ההוקי, אך אין ספק על כך שהוא במגמת עליה.
אפשר לראות זאת גם במספרי הקהל שעולים משנה לשנה, כאשר העונה שעברה הביאה עמה שיא של 23,234 צופים בממוצע למשחק, מה שמציב את הליגה בין המקום ה-8-9 בקטגוריה מבין כל הליגות בעולם. “זה יעד שהופך משנה לשנה ליותר אטרקטיבי ויותר תחרותי, לא רק מהעיניים הישראליות, אלא מהעיניים של כל העולם”, מסביר עידן בן אבו.
שלומי בן עזרא, תאי בריבו וגלעד קצב (פרטי)“נגמר המשחק – מחייכים, זה ספורט”
אלמנט נוסף שדורש התייחסות בניתוח הליגה, הוא תרבות הספורט האמריקאית, ששונה לחלוטין מכל מה שאנחנו מכירים כאן בישראל, או במדינות אחרות באירופה או אמריקה הלטינית. “בסוף יש פחות לחץ בליגה הזאת” מסביר בן אבו. “פעם אמר לי עיליי פיינגולד, שכשהם היו מפסידים משחק במכבי חיפה, הוא היה חושב פעמיים אם לצאת לקניון שלא יראו אותי ויגידו ‘איך את מעז לצאת אחרי הפסד?’. פה, נגמר המשחק, גם אם מפסידים, מחייכים, זה ספורט. קיצוני לכיוון השני לגמרי”.
אפשר להתחבר לכך יותר או פחות, אבל את האפקט של המנטליות השונה, אפשר לראות על המגרש. העובדה שב-MLS אין ירידות ליגה, מובילה לכך שקבוצות נוטות לשחק כדורגל הרבה יותר משוחרר ונטול טקטיקות הגנתיות כדי לבטל האחת את השנייה. מי שנהנים מכך, הם בעיקר השחקנים, שמביאים את עצמם הרבה יותר לידי ביטוי בפן ההתקפי. ניתן לראות זה גם בקרב הישראלים; עיליי פיינגולד, שמעולם לא כבש שער בוגרים במהלך 49 משחקיו במכבי חיפה בכל המסגרות, עשה זאת לראשונה בניו אינגלנד, כשהוא כבר עם 3 שערים ו-2 בישולים ב-15 משחקים, בהם הוא מתופקד כווינגבק ימין, תפקיד שלא ביצע מעולם בישראל.
עיליי פיינגולד (רויטרס)זה נכון גם לגבי תאי בריבו, שאמנם הגיע מלכתחילה מליגה התקפית מאוד כמו הליגה האוסטרית, אך במדי פילדלפיה יוניון, מוליכת טבלת המזרח נכון לכתיבת שורות אלה, המספרים שלו טובים אפילו יותר, כשהוא מרבה להגיע למצבים וגם לנצל אותם, עם 13 שערים שמעמידים אותו כאמור בפסגת הכובשים, מעל כמה שחקנים “נחמדים” כמו מסי ולואיס סוארס. גם ליאל עבדה, שחווה סיום לא תקופה בסלטיק עם פציעה לא פשוטה והמלחמה שבעקבותיה עזב את המועדון הסקוטי האנטישמי, חווה פריחה מחודשת עם 5 שערים ובישול ב-16 הופעות במדי שארלוט, בה, לאחר שחתם בינואר שעבר, התקבל כמו מלך.
ליאל עבדה יושב על כס המלכות בשארלוט (האתר הרשמי של שארלוט)תחנת מעבר או תחנה נוחה?
הכדורגל הישראלי נמצא כיום במקום אחר מזה שהיה בו בסוף שנות ה-90 או תחילת שנות ה-2000. נדירים המקרים שבהם כדורגלן ישראלי יצליח לעשות את המעבר ישירות מליגת העל אל חמש הליגות הגדולות – אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה או צרפת, כשאפילו טאלנטים גדולים כמו מנור סולומון ואוסקר גלוך (שבעצמו עדיין לא הגיע לשם), היו צריכים תחנת מעבר בדרך. אז האם ה-MLS היא תחנת מעבר או יעד סופי? עושה רושם שהדעות על כך, חלוקות.
“שחקן שרוצה להגיע לטופ 5 ליגות, פתאום רואה את ה-MLS כיעד אטרקטיבי. בטיס רכשה עכשיו חלוץ ב-15 מיליון מה-MLS (קוצ’ו הרננדס)”, מסביר עידן בן אבו, “אם תחנת הביניים זו ליגה שהיא קודם כל ידידות הרבה יותר לישראלים ביחס למערב אירופה והליגה שם היא פתוחה ויש פחות לחצים מבחינת התוצאות, שאין יורדות, אז היעד הזה בהחלט אמור להיות אטרקטיבי לשחקנים ישראלים והחיים שם מאוד נוחים, גם בהיבט הכלכלי כמובן”.
השילוב של שני האלמנטים האחרונים אותם הזכיר בן אבו, הם קריטיים, ואולי גם מה שבסופו של דבר גורם לכך שכדורגלנים ישראלים לא ימהרו לעזוב אותה. קחו לדוגמה את ליאל עבדה, שהוא המשתכר הבכיר של שארלוט עם כמעט 2.5 מיליון דולר ברוטו לעונה, ותאי בריבו, שמרוויח כ-760 אלף דולר ברוטו, סכומים שספק אם היו מצליחים להרוויח קרוב אליהם באירופה.
רק לשם השוואה, שכרו של עבדה בסלטיק, שעמד בשיאו על 884 אלף ליש”ט (כ-1.2 מיליון דולר) לעונה. גם עיליי פיינגולד, שמרוויח כ-400 אלף דולר, חווה שדרוג משמעותי משכרו במכבי חיפה. בנוסף ליתרון הכלכלי, צריך להוסיף את העובדה שהחיים בארצות הברית נוחים הרבה יותר מ”חורים” כאלה ואחרים ברחבי אירופה, וגם אלמנט השפה הוא משמעותי.
אלא שבניגוד לדעתו של עידן בן אבו, שלומי בן עזרא, סוכנו של בריבו, מציג תמונה שונה: “ה-MLS לא מושכת יותר סקאוטים מהליגות באירופה, אין הרבה העברות מארה”ב לאירופה, רק טאלנטים. אני קורא לה ‘תחנה נוחה’. ליגה שאין בה יורדות. מאוד מקצועניים, מאוד סבלניים, מוסר תשלומים ברמה הכי גבוהה שיש, כמו שעון שווייצרי”.
תאי בריבו (IMAGO)בשקלול של הדברים, עושה רושם שבמציאות הנוכחית ה-MLS היא כנראה הליגה האטרקטיבית ביותר עבור לא מעט כדורגלנים ישראלים שרוצים לטעום מהחוויה של לשחק מעבר לים, אך לא עבור כאלה שעדיין רואים את עצמם כמי שמסוגלים לשחק בליגה בכירה באירופה. מבדיקה עולה כי הליגה האמריקאית הוציאה 11 שחקנים בלבד בשנה האחרונה במכירה לאחת מחמש הליגות הגדולות של אירופה.
בהשוואה לכך, ניתן להסתכל על ליגות ביניים באירופה, שמהוות קרש קפיצה הרבה יותר משמעותי. הבולטת שבהן היא הליגה הבלגית, שהוציאה כמעט פי 2 וחצי יותר שחקנים לרמות הגבוהות, כשמדובר בליגה שקטנה בחצי במספר הקבוצות מה-MLS, ועדיין יצאו ממנו במכירה 25 שחקנים לאנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה או צרפת בשנה האחרונה. גם ליגות כמו אוסטריה (10) או שווייץ (7) נותנות כיום חשיפה גבוה יותר ומוציאות יותר שחקנים באופן יחסי למספר הקבוצות בליגה.
כעת, הכדורגלן הישראלי הצעיר מוצא את עצמו בפני דילמה; האם לבחור בנוחות ביעד אטרקטיבי, או ביעד יותר אפור אך כזה שגם יאפשר לו מקפצה אפשרית משמעותית יותר בדרך להגשמת החלום. בינתיים, עושה רושם שחלום חדש נכנס לרשימת הכדורגלנים הישראלים וחלקם כבר מגשימים אותו היום ובגדול, והוא החלום האמריקאי.