אחת מהנציגות הכי גדולות שלנו בארצות הבריות היא ירדן גרזון, הגארדית של מכללת אינדיאנה שסוגרת עונה סדירה יוצאת מן הכלל עם שני תארים אישיים בינתיים, הראשון שהשיגה ממש לאחרונה כשהפכה לשחקנית שקולעת הכי הרבה שלשות בתולדות המכללה, והשנייה עם התואר מלכת הסלים של המכללה בעונה הסדירה.
רגע לפני שהיא תגיע לטורניר של הקונפרנס בדרך לטורניר המכללות הגדול, ישבנו עם ירדן לשיחה באמצעות הזום על העונה עד כה, הציפיות מהמשך, מצב כדורסל הנשים וההבדלים בין מה שקורה בארצות הברית לארץ וכמה יש לנו עוד להתקדם פה. נציין שגרזון נמצאת בכושר פנטסטי בתקופה האחרונה במכללות, כאשר במשחקיה האחרונים קלעה 18 נקודות מול אורגון ו-23 נקודות ו-8 ריבאונדים מול אלופת המכללות דרום קליפורניה, אולם קבוצתה אינדיאנה נעצרה ברבע גמר טורניר סוף העונה בקונפרנס הביג טן.
ירדן, איך את מסכמת את העונה הסדירה רגע לפני הטורניר הגדול?
"אני חושבת שהייתה לנו עונה גם אישית וגם קבוצתית, עונה עם הרבה עליות וירידות. משחק אחד נראינו מצוין, ומשחק אחרי נראינו כאילו אנחנו לא ממש מכירות אחת את השנייה, יש המון עליות וירידות. אני חושבת שלקראת הסוף, בכמה המשחקים האחרונים התחלנו למצוא את הדרך, ובאמת כולנו פה בכושר קצת יותר טוב. אנחנו ממש מתרגשות, באות חדורות מטרה לטורניר הזה. אני חושבת שכל מה שעשינו, זה כבר לא משנה, והטורניר עכשיו ייתן הרבה להמשך".
"התחלנו למצוא את הדרך". ירדן גרזון (חגי מיכאלי)ברמה האישית, את מרגישה שעשית איזושהי קפיצת מדרגה ביכולות המשחק שלך, ואיך את רואה שזה בא לידי ביטוי?
"אני חושבת שכן התקדמתי, עשיתי עוד איזושהי קפיצה בדרך, להגיע למה שאני רוצה להיות, לשחקנית שאני רוצה להיות. זה בא לידי ביטוי כמובן, כשאני פה יותר בוגרת, אני כבר שנה שלישית פה, נחשבת ותיקה בקבוצה, הכדור יותר בידיים שלי, יותר החלטות הן שלי. אני לוקחת יותר זריקות. אני שחקנית מאוד חשובה לקבוצה שלנו, אני חושבת שזה בא ביחד עם האחריות״.
לפני שבוע קיבלת תואר של השחקנית שקלעה הכי הרבה שלשות בהיסטוריה של המכללה איך ההרגשה?
"כן, תמיד כיף לייצר דברים ולהיכנס לספר השיאים, זה משהו שבסופו של דבר אף אחד לא יכול לקחת מפה, עד שתבוא מישהי אחרת ותשבור את השיא, זה כיף. זה כיף לראות שעברתי פה דרך, עשיתי דברים גדולים, ואני ממשיכה. זאת נקודת ציון שכיף פתאום להיזכר בכמה עברתי פה, בכמה משחקים עברתי״.
אני לוקחת אותך לרמה הכוללת, בכל משחק אתן משחקות עם הרבה מאוד קהל, יש לכם אולם של יותר מ-17,000 איש, תמיכה, ספרי איך זה לשחק מול כל כך הרבה אוהדים, מול החוויה הזאת של מכירים אותך, ואתה הולכת בקולג' ויודעים מי את?
״אני חושבת שעכשיו כבר התרגלתי לזה, כבר שנה שלישית, כבר מכירים אותי טוב, ואני מכירה כבר את האנשים, את האוהדים השרופים שלנו. זה מאוד כיף שיש את החוויה הזאת של אוהדים, וכשאני הולכת לסופר או ללימודים, או לכל מקום, מישהו פתאום אומר לי כל הכבוד, בהצלחה מחר, אוהבים אותך וכו’, אפשר סלפי, אפשר חתימה, זה נחמד שאנשים באמת רואים את כל העבודה הקשה שלנו, ונהנים לראות אותנו משחקות, כי בסופו של דבר זה חלק גדול מהמשחק שלנו, לגרום לאנשים ליהנות״.
"מכירים אותי טוב". ירדן גרזון (רויטרס)כשיצאת לקולג' אז דמיינת את זה ככה?
״כשבאתי לפה לביקור, באמת ראיתי את הגודל של הדבר, ואז התחלתי לדמיין את זה, אני חושבת שבאמת שאתה חי את זה, זה שונה לגמרי, כי אתה באמת מרגיש את האהבה של אנשים במשחק, ואת האהבה של אנשים בקבוצה. כשאנחנו מגיעות מכל משחק חוץ, הפסדנו, ניצחנו, אנחנו יורדות מההסעה שלנו, אנחנו רואות חבורה של אנשים שצועקים, ממש מחכים לנו בחוץ, לא משנה כמה קר בחוץ, לא משנה שמינוס 11 מעלות בחוץ, הם עומדים ומעודדים אותנו כשאנחנו חוזרות, זה באמת כיף להרגיש את התמיכה הזאת״.
היום כשאת שם, את מרגישה במכללות את ההבדלים בין כדורסל נשים לכדורסל גברים, או שלא מרגישים הבדלים?
"הייתי אומרת שעדיין יש הבדל מאוד, אבל מאוד מאוד שולי, כשהקבוצה טובה האולם יהיה מפוצץ, כשהקבוצה פחות טובה האולם יהיה מלא קצת פחות, וזה אותו דבר בסופו של דבר לגברים, אני חושבת שגם ברמת היחס אלינו, וברמת היחס לגברים כבר, מבחינת הטלוויזיה, ומבחינת כמות האנשים שצופים, זה כבר אותו דבר, אם לא אפילו הנשים טיפה עולות בחלק מהמקרים, לדוגמה משחק של מכללות או קבוצות גדולות, פתאום שומעים ששני מיליון אנשים צפו בזה בטלוויזיה, זה מספרים שאי אפשר באמת להכיר, ואני חושבת שממש עשו פה שינוי בשנים האחרונות בכדורסל הנשים, במיוחד בקולג׳ים, ומתוך זה יש שחקניות שהן באמת מודל, ואנשים ממש רואים אותן כמודל להערצה״.
את מרגישה שמה שקרה בשנה האחרונה, עם כל הסיפור של קייטלין קלארק והשיאים שנשברו תרם לזה?
״חד משמעית, שיחקתי מולה כמה וכמה פעמים, אני חושבת שזה שהדור שלי, הרבה שחקניות לקחו את האופי שלהן וממש נתנו לקהל לראות מי הן, אם זה קייטלין קלארק, אם זה איינג'ל ריס, אם זה עכשיו ג'ו ג'ו, אנשים ממש נהנים להרגיש חלק מההצלחה הזאת, ולהרגיש שהם חלק ממשהו גדול, וזה שהם ממש נתנו לקהל, והתפתחו, זה עשה מאוד מאוד טוב, ואני חושבת שיש היום המון המון שחקניות שעושות את זה, דרך הסושיאל מדיה, ואז הרבה חברות גדולות לוקחות אותן לחסויות, או לשיתופי פעולה, וכל דבר כזה מביא עוד ועוד אנשים לליגה, ועוד אנשים חשופים, אני חושבת שכבר היום אין שאלה, כמעט כל בן אדם בארצות הברית שקצת אוהב כדורסל, ויודע גם כדורסל נשים, יודע איפה מי משחקת, יודע מי הקבוצות הטובות, אני חושבת שהם עשו את הדרך בצורה נכונה ואני מקווה שגם אני, וגם הדור שאחריי, נהנה משם, ונמשיך את זה״.
קלארק (רויטרס)אנחנו ככה באמת מקיימים את הראיון הזה לקראת יום האישה, את מרגישה שיש התקדמות באמת ביחס של אנשים לספורט נשים, במה שאת רואה גם שם בארצות הברית, וגם מהדברים כשאת מגיעה לישראל את מקבלת?
״יש פה באמריקה התקדמות חד משמעית, אני חושבת שכבר אף אחד לא רואה ספורט נשים כמשהו שולי, או כמשהו שזה ספורט לא בריא או שלנשים אסור לשחק. אנשים מסתכלים על נשים ספורטאיות, ומקבלים אותן באהבה. גם ילדים קטנים, גם בנות, וגם ילדים קטנים שבאים אלינו אחרי משחקים, ממש בנים, בני 10, 11 או 12, שאם פעם הם היו הולכים למגרש ואומרים, ‘אני רוצה להיות כמו קובי’, אז הם עולים למגרש, והם אומרים שהם רוצים להיות כמו אינג'ל ריס, או כמו סו בירד, או לא משנה מי, אבל אני חושבת שזה באמת, באמת השתנה, וזה כיף לראות ולחוות את זה”.
“בארץ, האמת שאני כל כך מושקעת פה, וכל כך מנסה להגיע למטרות שלי פה, אני חושבת שאני פחות עוקבת אחרי הארץ, אבל לפי מה שאני שומעת, זה לא יותר מדי השתנה בכמה השנים האחרונות, ואני מקווה שזה יתקדם. אני מקווה שאני, כמובן, אחזור למשחקים בנבחרת, אבל אני מקווה שאצליח להביא תוצאות ולהיכנס לקהילה, ושיהיה לכולנו מה לעזור כי ברגע שמנצחים, אנשים רוצים להיות חלק מההצלחה, ואני מאמינה בזה מאוד. ברגע שיש הצלחה, אנשים רוצים להיות חלק מזה, אבל זה כמו ביצה ותרנגולת, זה משהו טוב שלא היה קודם״.
"אף אחד לא רואה ספורט נשים כמשהו שולי". גרזון מול סאות' קרולינה (רויטרס)תגידי, אז את באמת רואה את עצמך היום כמובילה, כמישהי שהיא אפילו די פורצת דרך, בתחום הזה שבנות צעירות מסתכלות, ומעריצות אותה?
"כן, אני חושבת שאני חלק מהשינוי הזה, אנחנו בדור ששינה הרבה, זה מאוד כיף להיות חלק מהשינוי הזה, במיוחד פה בארצות הברית, ואני מקווה שאני אוכל לבוא גם לארץ, ולעזור לעשות את השינוי הזה בארץ".
בראייה קדימה, אחרי שבאמת את חלק מהספורט האמריקאי, מה את חושבת שצריך או אפשר לשנות בישראל, כדי לקדם את הספורטאית הישראלית?
"קודם כל המתקנים פה זה משהו שאין בארץ, האפשרויות פה לא נגמרות. שחקנית שרוצה להתפתח, ולהיות את הכי טובה שהיא יכולה, ומתחילה לעבוד מאוד מאוד קשה, לפני שהיא בכלל דורכת במגרש, רק על המעטפת שלה ואיך היא בונה את זה, ואני חושבת שהרמת הרצינות פה היא שונה. יש לכל קבוצה, במיוחד גם בקולג'ים, וגם בליגה המקצוענית, קבוצה של שחקנים שהם קבוצת האימונים שלה. אין אימונים שנראים בערך, וכמעט, עם 9 שחקניות, או 8 שחקניות, ואין 5 על 5”.
“בכל אימון יש קבוצה שמתאמנים מולה, ואני חושבת שזה שעושים את זה כל יום, וההשקעה בזה כל יום, וכל מה שיש מסביב, באמת לוקח את זה צעד קדימה, ואני חושבת שבארץ אנחנו נצליח לבנות את זה בצורה של פנימיות, בצורה של אקדמיות, שאני יודעת שהגברים בארץ מאוד הולכים לשם היום, אז אולי באמת נצליח לבנות את זה, אבל אני חושבת גם שזה בא המון מלמטה. כשתהיינה יותר מחלקות של כדורסל נשים לבנות, ותהיינה יותר בנות שמשחקות כדורסל, אז לדעתי החשיפה תגדל".
"אין אימונים שנראים בערך". גרזון בדרך לעוד שלשה (רויטרס)את חושבת שיגיע יום שבאמת לא נצטרך לציין את יום האישה, כי באמת יהיה איזשהו שוויון מלא?
״אולי, אני רוצה להיות אופטימית ולהגיד שכן, אבל אני חושבת שזה מאוד מאוד רחוק מאיתנו. זה המון נושאים בחיים, לא רק בתחום הספורט״.
אם את צריכה לתת מסר לאיזו ילדה צעירה שהתחילה לשחק כדורסל וקוראת, או שומעת אותך, מה חשוב לך להעביר לה?
"אני חושבת שהכי חשוב זה שהן יאמינו בעצמן, שהן יעשו מה שהן מרגישות נכון, ושיעשו מה שהן מרגישות שעושה להם טוב לא משנה מה הסביבה אומרת. שינסו למצוא את הסביבה שתומכת בהן, ותומכת במה שהן רוצות ואוהבות לעשות, ללא קשר אם זה ספורט או כל דבר אחר".
ירדן גרזון (חגי מיכאלי)שיהיה בהצלחה, אנחנו נעקוב פה, ואני מקווה שנשדר אותך כמה שיותר. תודה.