זו אליפות שבקונצנזוס. לא תמצאו בעולם איש אחד שיפקפק בכך שברצלונה סיימה בפסגה בצדק. היא השיגה שני ניצחונות משכנעים על ריאל מדריד בקלאסיקו בליגה, ובסך הכל גברה על היריבה הלבנה ארבע פעמים בכל המסגרות. היא כבשה 97 שערי ליגה עד כה, כלומר 23 יותר מריאל, והרבה יותר מכל היתר. הפרש השערים שלה טוב מאחרות בפער אסטרונומי. מבחינת איכות הכדורגל וההנאה לצופים, אין לבלאוגרנה מתחרים.
זו עונה קסומה שהניבה דאבל, ויש שמוסיפים סופרקופה כדי להחשיב זאת לטרבל ספרדי ראשון מאז 2018. ההדחה בחצי גמר ליגת האלופות לא אפשרה לזכות בטרבל האמיתי, אבל האוהדים יכולים להשלים עם זה. הם קיבלו מספיק, בוודאי ביחס לציפיות המוקדמות. להצלחה המסחררת הזו גיבורים רבים, ובראשם ארבעת המופלאים.
האנזי פליק
עמדת הפתיחה של הגרמני לא הייתה מושלמת בלשון המעטה. הוא הוחתם בקיץ כדי להחליף אגדה כמאמן, וזה אף פעם לא קל. אמנם צ'אבי ספג המון ביקורת גם ביציעי קאמפ נואו, אבל הוא עדיין דמות מיתולוגית במועדון, ויחס ההנהלה כלפיו היה מחפיר. לא טריוויאלי להיכנס לנעליו, במיוחד כאשר מדובר בליגה לא מוכרת ובמדינה זרה. הרי פליק מעולם לא אימן מחוץ למולדתו, וההיבט הזה גרם לסימני שאלה מרחף מעל ראשו. הוא גם פוטר מנבחרת גרמניה בעקבות רצף הפסדים במסגרת ההכנה ליורו 2024.
פליק וראפיניה (רויטרס)בקיצור, פרשנים רבים בקטלוניה הביעו ספקות לגבי התאמתו, והוא נאלץ להתמודד מהרגע הראשון עם משברים פנימיים שלא היו קשורים אליו כלל. לבארסה לא הייתה אפשרות לבצע רכש אמיתי, ודני אולמו שכן הגיע המתין במשך שבועות עד שניתן היה לרשום אותו באמצעות תרגילים חשבונאים מפוקפקים. גם חלק משחקני הסגל הקיימים, במיוחד איניגו מרטינס, נקלעו לבעיה דומה, ולא ידעו במשך זמן מה אם יוכלו בכלל להישאר בקבוצה. זה לא היה אידיאלי מבחינת מאמן חדש, בעודו מנסה לייצר תלכיד בחדר ההלבשה וללמד את חניכיו שיטה חדשה.
פליק הצליח. ועוד איך הצליח. הגישה הטקטית שונה באופן מהותי מאוד מזו של צ'אבי, ובארסה יישמה אותה מהמשחק הראשון בהדרכתו. הגרמני הביע אמונה מוחלטת במעברים מהירים יותר מהגנה להתקפה, ובקו הגנה גבוה מאוד שנועד ללכוד את חלוצי היריבה בנבדל. היה זה הימור מתמיד, שלא תמיד עבד. באופן כללי, בארסה ידעה שהיא עלולה לספוג בכל רגע נתון. זה לא הפריע לפליק, כי הוא סבר שקבוצתו תמיד תוכל להבקיע יותר – וברוב המקרים הוא צדק. ההתמדה והעקביות היו קריטיים. השחקנים האמינו באמת ובתמים שזו הדרך הנכונה, וזה הבסיס בלעדיו לא ניתן לנצח. הוא היה עקשן, ואף עקשן מדי במשחקים מסוימים. אפשר היה להפגין גמישות מסוימת כאשר היא נדרשה, אך מצד שני גם לאחידות ולהמשכיות יש יתרונות מובהקים.
האנזי פליק בטירוף (רויטרס)פליק הפגין שקט נפשי קרוב לשלמות. הוא עמד בלחצים מכל הכיוונים, וגם מהלומות בדמות הפסדים ופציעות של שחקני מפתח לא הוציאו אותו משיווי המשקל. במהלך המשחקים, הוא שמר על פאסון ועל ממלכתיות. בכך הוא שונה מאוד מצ'אבי, שהגיב באמוציונליות לכל מהלך, קיפץ על הקווים ושידר לשחקניו חוסר ביטחון. הרוגע של הגרמני בן ה-60 העביר לכוכבים את המסר הנכון. הוא חיזק את האמונה שלהם, גם כאשר נקלעו לפיגור – וזה קרה פעמים רבות. פליק סמך על עצמו ועל חניכיו שהם מסוגלים לצאת מכל מצב ולפתור כל בעיה.
"אני מרגיש שיש כאן משפחה אמיתית. זה עזר לי להיות מאושר ולעבוד עם המון תשוקה. מעולם לא הרגשתי כך קודם", סיפר פליק במסיבת העיתונאים אתמול (חמישי) אחרי הזכייה באליפות. הוא הודה לסובבים, אך יש לומר כי הוא האחראי המרכזי לאווירה המשפחתית הזו.
לאמין ימאל
השחקן הטוב בעולם בגיל 17? המחשבה על כך עדיין מרגישה אבסורדית, אבל זו עובדה. סמלי מאוד כי לאמין ימאל כבש אתמול, בביצוע מרהיב וכה אופייני, את שער האליפות לרשת אספניול בדרבי. הוא אף קינח בזמן פציעות עם מסירה נפלאה לפרמין לופס שקבע 0:2, והיה זה אסיסט מספר 13 של מלך הבישולים של הליגה הספרדית. הוא נמצא הרחק מעל כולם בפרמטר זה, ולו אחוז ניצול ההזדמנויות של חבריו היה טוב יותר, הפער היה גדול יותר. די להזכיר את שתי המסירות המושלמות לראפיניה בקלאסיקו האחרון, עם החלק החיצון של כף רגלו – הפעולה שמזוהה כיום באופן אבסולוטי רק עם נער הפלא של קטלוניה.
לאמין ימאל חווה עונת פריצה מזהירה ב-2023/24, הפך לשחקן הרכב קריטי בנבחרת ספרד, כבש שער אדיר לרשת צרפת בחצי גמר יורו 2024 עוד כאשר היה בן 16, וקיבל את מדליית הזהב של אלוף אירופה יום אחרי שחגג 17. הייתה תחושה שזה טוב מדי בכדי להיות אמת, ורבים ציפו כי הילד יחווה ירידה טבעית ומתבקשת בכושרו בעונתו המלאה השנייה. בפועל, הוא רק השתדרג ונסק לגבהים חדשים.
לאמין ימאל חוגג (רויטרס)השיטה של פליק מתאימה לו אפילו יותר בהשוואה לזו של צ'אבי, וכושר המנהיגות שלו חריג ביותר בהתחשב בגילו. לאמין ימאל לקח משחקים רבים על עצמו, סחף את חבריו אחריו, ביקש את הכדור והעניק תחושה שתמיד אפשר לסמוך עליו. הוא יכול להושיע כאשר לקבוצה הולך קצת יותר קשה. הוא עשה זאת במשחקים רבים בכל המסגרות, ובמיוחד בתקופה האחרונה. שער השוויון הכביר לרשת ריאל בקלאסיקו ביום ראשון סלל סופית את הדרך לאליפות. אתמול הגיע הדובדבן שבקצפת.
אז עכשיו נדמה לנו שוב שזה טוב מדי בכדי להיות אמיתי. תלמידי בית ספר לא אמורים להפגין בגרות כזו ברמות הגבוהות ביותר של הכדורגל העולמי. אלא שזה כן קורה, ואין שום סיבה שזה לא יימשך. לאמין ימאל הוא שחקן היסטורי כבר עכשיו, והוא סיפק עונה היסטורית בכל ההיבטים. האם זה יכול להיות טוב אפילו יותר? אם תשאלו אותו, התשובה חיובית. אחרי ההדחה מליגת האלופות, הבטיח הקיצוני הימני בעל רגל שמאל מזהב שהוא עוד יביא את התואר האירופי לבארסה. הוא הוכיח חוסן מנטלי יוצא דופן אחרי האכזבה הגדולה, והטוב ביותר עוד לפניו.
כעת, כשיש לו אליפות שרשומה על שמו, זה הזמן לומר בפה מלא – לאמין ימאל מסוגל להיות גדול יותר מליאו מסי. יש לו פוטנציאל להפוך לכדורגלן הגדול ביותר בהיסטוריה.
ליאו מסי. לאמין יהיה גדול יותר? (רויטרס)ראפיניה
בקיץ ניסתה ההנהלה להחתים את ניקו וויליאמס, והאוהדים זלזלו בראפיניה עד כדי כך שפרסמו ברשתות החברתיות תמונות של כוכב נבחרת ספרד בחולצת בלאוגרנה מספר 11. הברזילאי נפגע מהיחס כלפיו, אבל לפחות פליק עמד לצידו מהרגע הראשון. בזכות המאמן הצליח ראפיניה לא לאבד תקווה, לגלות נחישות ולהוכיח לכולם עד כמה הוא ראוי להיות כוכב מרכזי של הקבוצה. כעת הוא מסיים עונה מדהימה בכל קנה מידה, ואפילו מתחרה בלאמין ימאל על תואר השחקן המצטיין של הקבוצה.
מבחינת נתונים סטטיסטיים טהורים, ראפיניה מוביל את ברצלונה. יש לו 18 שערים ו-9 בישולים בליגה, ובכל המסגרות מאמיר המאזן ל-34 כיבושים ו-22 אסיסטים. הוא נלחם על כל כדור, הוכיח יכולת רב גונית משמאל, במרכז, ולעתים אפילו מימין, והתעלה אפילו על חברו הטוב ויניסיוס. עובדה היא כי כבש ובישל ב-0:4 בקלאסיקו הראשון בליגה, והבקיע צמד ב-3:4 בקלאסיקו השני. ראפיניה התגלה ככוכב שמספק את הסחורה במשחקים הגדולים, והדאבל הזה היה בלתי אפשרי ללא התרומה הכבירה שלו.
הפריחה שלו בעונה השלישית במועדון מלמדת עד כמה תמיכת המאמן עשויה להיות חשובה, ועד כמה חיוני לא לפסול כדורגלנים מוקדם מדי, בעיקר כשהם לא מקבלים את ההזדמנויות הנכונות. בעידן צ'אבי נתפס ראפיניה כשחקן משלים, אצל פליק הוא מקבל את הבמה הראויה, ומשתלב באופן מושלם גם כאשר לאמין ימאל מנגן כינור ראשון. ההרמוניה ביניהם היא לא דבר של מה בכך, וחוסר התיאום בין כוכבי החוד של ריאל מדריד העונה מדגיש זאת עוד יותר.
ראפיניה בעננים (רויטרס)פדרי
פדרי הוא האדריכל והמוח של בלאוגרנה. כאשר הוא בריא, הקבוצה משחקת טוב יותר בהגדרה, וזו הייתה אחת הבעיות המרכזיות ביותר בעונה שעברה בה החמיץ הקשר המחונן משחקים רבים מדי. הוא אף נפצע ברבע גמר יורו 2024, אך התאושש בזמן לפתיחת העונה של פליק, והמנוחה הנוספת שקיבל אפילו הועילה לו – אם כי הוא, כמובן, לא היה מסכים לוותר על השלבים המכריעים באליפות אירופה ביוזמתו לשם כך. הוא היה כשיר כל הזמן, והמשחק של בארסה זרם בזכותו.
אתמול היה זה משחקו ה-200 של פדרי במדי בלאוגרנה בכל המסגרות – ציון דרך נאה בהחלט בגיל 22 בלבד. זו כבר עונתו החמישית במועדון, ומוזר לחשוב שהוא בכלל לא בוגר לה מאסיה. הקשר הגיע לקטלוניה מלאס פלמאס, אבל מרגיש כאילו צמח במועדון האהוב שלו מגיל אפס. הוא היורש של צ'אבי ואנדרס אינייסטה, ואחרי תרומתו העצומה לדאבל המזהיר הקביעה הזו כבר לא מוטלת בספק. היא עובדה. אפשר להזכיר את שמו בנשימה אחת עם הכוכבים המיתולוגיים שהגדירו את הקישור של ברצלונה בדור הקודם.
כי פדרי עושה הכל. אין בספרד שחקן שיצר יותר מצבי הבקעה ממנו. אין שחקן שהשלים יותר מסירות ממנו, וזה נכון גם לשליש האחרון של המגרש. אין באירופה שחקן שזכה פעמים רבות יותר בכדור. למתבונן מהצד לא תמיד קל להבחין בהיבט הזה, אבל בהיעדר קשר אחורי קלאסי, במיוחד אחרי הפציעה של מארק קסאדו, פדרי לוקח על עצמו גם חלק מהמשימות שהיו שמורות בזמנו לסרחיו בוסקטס. הוא הלב הפועם של בארסה, ואם יוסיף לרפרטואר גם כיבושים בתדירות גבוהה יותר, זו תהיה שלמות.
פדרי חוגג (רויטרס)ולא נשכח גם את יתר הגיבורים.
את פאו קוברסי, ששדרג עוד יותר את מסירותיו הארוכות, גילה משמעת יוצא דופן בקו הגנה גבוה ונאלץ לרדוף לא פעם אחרי היריבים שחמקו מהמלכודת. את איניגו מרטינס שניהל ביד רמה את הרביעייה האחורית בזכות ניסיונו וקור רוחו. את ז'ול קונדה שהפך לסוג של דני אלבס חדש, במיוחד כאשר שהבקיע שער הניצחון הדרמטי בגמר הגביע. את רוברט לבנדובסקי שכבש פעמיים בקלאסיקו הראשון וסיים את העונה עם 25 שערי ליגה – הנתון הטוב ביותר שלו מאז חתם בקבוצה.
את וויצ’ק שצ'סני שהתחיל את העונה כשוער עבר על חוף הים וסיים אותה עם דאבל באור הזרקורים. את פרנקי דה יונג ששיקם את תדמיתו במשחקים רבים, גם אם לא הכל היה מושלם. את דני אולמו, שהתאקלם בקבוצה כאילו מעולם לא עזב את לה מאסיה, כבש שערים חשובים בתחילת הדרך ולא הושפע מנטלית מכל הבעיות סביב רישומו. את פראן טורס שחווה עונה מזהירה עם ממוצע כיבושים יוצא מהכלל וגרם לכל מבקריו לאכול את הכובע – ואפילו בישל 3 שערים במחצית אחת בקלאסיקו האחרון.
את אלחנדרו באלדה שממשיך להתבגר ולשפר את כדורי הרוחב שלו. את פרמין לופס שתמיד היה מוכן להיות ג'וקר, ובאופן עקרוני ראוי להיות שחקן הרכב. את מארק קסאדו שהפך לסוג של בוסקטס חדש, ובישל את השער הראשון הקריטי של לבנדובסקי בקלאסיקו באחת המסירות היפות של העונה. את גאבי שחזר כמו גדול אחרי הפציעה בברכו, ותמיד מוכן לנגוח מגובה דשא מול רגליו של היריב. את איניאקי פניה שהחליף כראוי את מארק-אנדרה טר שטגן הפצוע, עד ששצ'סני תפס את מקומו. את אריק גארסיה שחזר מג'ירונה, ומילא בנאמנות כל משבצת שהתבקש, כולל המגן הימני בקלאסיקו.
זו הייתה עונה חלומית, וכעת צריך לדאוג להמשכיות. ריאל מדריד לא השכילה לעשות אחרי שחגגה בעונה שעברה. לפליק וחבורתו יש סיכוי טוב יותר להצליח.
לאמין כבש שער משוגע, ברצלונה אלופת ספרד!