לסגור מעגל: היום (רביעי, 22:00) יתקיים הדרבי האירופי הראשון של מדריד באצטדיון המטרופוליטנו החדש, וזה הזמן להיזכר בדרבי האירופי של מדריד במגרש מטרופוליטנו הישן. ידוע כי אתלטיקו מעולם לא הצליחה לגבור על ריאל במסגרת ליגת האלופות, והמאזן הזה תקף גם לגביע האלופות. כי הסיפור המרתק התחיל בקרבות הצמודים ב-1959, אז איימה אתלטיקו להרוס את השושלת המפוארת של ריאל בתחילת דרכו של המפעל האירופי הבכיר. עם קצת יותר מזל, הם היו עשויים לשנות לחלוטין את ההיסטוריה.
המהדורה הראשונה של גביע האלופות נערכה בעונת 1955/56, וריאל זכתה עם 3:4 דרמטי על ריימס בגמר. היא המשיכה והניפה את הגביע גם ב-1957 וב-1958, וכאשר הוגרלה מול אתלטיקו בחצי הגמר ב-1959, הייתה ליריבה העירונית משימה קריטית – לקטוע את השושלת ולהפוך למלכת אירופה בעצמה. מעניין כי היא לא הייתה אלופת ספרד כלל, והעפילה לגביע האלופות כסגניתה של ריאל בליגה ב-1958, אך העובדה הזו רק הפכה את האתגר לחשוב עוד יותר. ב-1959, למרות מסע רכש מרשים שכלל את החלוץ המרכזי הברזילאי ואווה, היא התרסקה לחלוטין בזירה המקומית והתרכזה אך ורק בגביע האלופות.
המשחק הראשון בחצי הגמר התקיים בסנטיאגו ברנבאו ב-23 באפריל, ואתלטיקו פתחה אותו ברגל ימין עם שער מפתיע של המגן הצעיר צ'וסו – רק בן 18 שעשה אז את הפריצה הגדולה. הקטור ריאל השווה מיד, אך המהלך לווה בשערורייה. הקוון הרים את הדגל לנבדל, וזו גם הייתה תחושת השחקנים האורחים על הדשא, אולם, השופט הסקוטי ג'ק מוואט בחר לחלוק עליו ולאשר את הכיבוש. מוואט אף שרק בהמשך המחצית הראשונה לעבירה גבולית על אלפרדו די סטפאנו ברחבה, ופרנץ פושקאש השלים את המהפך מהנקודה הלבנה כדי לקבוע 1:2 לריאל. מנגד, ואווה דווקא החמיץ פנדל מול השוער רוחליו דומינגס, וכך הגיעה ריאל לגומלין במטרופוליטנו ביתרון.
פרנץ פושקאש (מערכת ONE)משחקי הבית הקודמים של אתלטיקו בגביע האלופות, נגד צסק"א סופיה בשמינית הגמר ומול שאלקה ברבע הגמר, נערכו בסנטיאגו ברנבאו כי במטרופוליטנו כלל לא היו זרקורים ולא ניתן היה להשתמש בו בשעות הערב. ואולם, הקרב המדובר בחצי הגמר ב-7 במאי נפל על חג העליה, שהוא יום חופש בספרד. על כן, ניתן היה לשבץ אותו בשעת צהריים מוקדמת, והיעדר הזרקורים לא היה רלוונטי. אתלטיקו שמחה להשתמש בו במה שהוגדר כאחד המשחקים החשובים בתולדותיה, וההתלהבות הייתה כה גדולה שיציע זמני גדול הוקם במיוחד על מנת להגדיל את התכולה ולאפשר לאוהדים רבים ככל הניתן לחזות בנסיון להדיח את מחזיקת הגביע המכהנת.
לואיס קרניליה, מאמנה הארגנטיני של ריאל, חשש מאוד מהיריבה שדגלה בכדורגל התקפי מובהק. הוא השאיר את פושקאש מחוץ להרכב והסיט את די סטפאנו לתפקיד שמרני יחסית במרכז המגרש על מנת לא להסתכן. למרות זאת, הקיצוני השמאלי אנריקה קוייאר הצליח להעלות את המארחת ליתרון על סף השריקה להפסקה. קוייאר היה שחקן אדיר, מגדולי הכוכבים של אתלטיקו בכל הזמנים, והיה עשוי לקבל פרסום רב יותר ברחבי העולם אלמלא זהר פאקו חנטו, הקיצוני השמאלי של ריאל, אפילו יותר ממנו. זה היה הצ'אנס של קוייאר להתעלות על יריבו גם באופן אישי, והוא לקח אותו בשתי הידיים, אבל אתלטיקו לא הצליחה לנצל את המומנטום במחצית השנייה.
באותם ימים, חוק שערי החוץ טרם הומצא. גם הכרעה בפנדלים עדיין לא הייתה, כמובן. במקרה של שוויון בסיכום שני המשחקים, היה אמור להתקיים משחק שלישי, ולקראת סיום הגומלין חשדו בקהל כי שתי הקבוצות מעוניינות בכך על מנת לייצר הכנסות חדשות. "זה מכור", צעקו אוהדי אתלטיקו בעוד קבוצתם לא השכילה לייצר מצבי הבקעה. וכך, בתום שריקת הסיום שקבעה 0:1, התפנו ראשי שני המועדונים לדיונים בתאריך ומקום למפגש הנוסף. ריאל הציעה את סנטיאגו ברנבאו, אך אתלטיקו פסלה זאת על הסף. דסקסו גם על אופציות של ברצלונה, בילבאו, ולנסיה ואפילו פמפלונה. לבסוף, הוחלט כי הקרב יתקיים בסראגוסה ב-13 במאי.
די סטאפנו (רויטרס)פקקים ארוכים נצפו באותו יום בכבישים שהובילו ממדריד לחבל אראגון, והאוהדי שתי הקבוצות ראו מחצית ראשונה סוערת. די סטפאנו סיים מבצע קבוצתי נאה בדקה ה-16, אך כבר בדקה ה-18 הישווה קוייאר מבישול נהדר של חואקין פיירו. כשהתוצאה עמדה על 1:1, לחצה אתלטיקו על הדוושה, והייתה ראויה לעלות ליתרון, אבל דומינגס נעל את השער של ריאל, ובניגוד למהלך המשחק קבע פושקאש 1:2 דווקא ללבנים בדקה ה-41.
במחצית השנייה, המשחק היה קצבי הרבה פחות, ואגדה אורבנית מספרת כי שחקני אתלטיקו שתו בהפסקה תה מקולקל שהשפיע עליהם, אם כי הכוכבים עצמם הכחישו זאת בתוקף. כך או כך, גם הפציעה של המגן רפאל לסמס שהותירה את ריאל בנחיתות מספרית – כי הרי חילופים עוד לא היו אז – לא סייעה לאתלטיקו, ומאמנה הסלובקי פרדיננד דאוצ'יק לא מצא אתה נוסחה הנכונה. פיירו החמיץ בדקות הסיום את ההזדמנות הגדולה היחידה של קולצ'ונרוס להשוות, וריאל חגגה ניצחון.
בגמר היא גברה על ריימס, ובחלוף שנה השלימה גם זכיי חמישית ברציפות עם 3:7 מיתולוגי על איינטרכט פרנקפורט. מה היה לו אתלטיקו הייתה מעיפה אותה, וכיצד היה הכדורגל מתפתח במקרה כזה? איש לא יודע. ההיסטוריה רק מספרת כי הקבוצה "השנייה" של מדריד מעדה לא פעם ברגעי האמת באופן דרמטי. המקרה הטרגי ביותר היה בגמר גביע האלופות מול באיירן מינכן ב-1974, אז קבע לואיס אראגונס 0:1 בדקה ה-114 בהארכה, אבל הגרמנים השוו בדקה ה-120 ממש, ובמשחק החוזר הביסו את הספרדים האומללים 0:4.
כל כך קרוב, כל כך רחוק. התסריט הזה חזר על עצמו גם בגמרים של אתלטיקו מול ריאל בעידן המודרני בהדרכת דייגו סימאונה. כולם זוכרים כיצד שניות הפרידו בינה לבין הנפת הגביע ב-2014 באצטדיון האור בליסבון, אבל אז בא סרחיו ראמוס, השווה ל-1:1 בנגיחה המיתולוגית, ובהארכה ניצחה ריאל 1:4 את היריבה המותשת פיזית ונפשית. כולם זוכרים כיצד אתלטיקו השכילה לשמור על 1:1 בהארכה בחלוף שנתיים, בגמר 2016 בסן סירו, אבל חואנפרן החמיץ את הפנדל הגורלי בדו קרב, וריאל שוב חגגה את הגביע.
קורטואה נכנע לנגיחה של ראמוס ב-2014 (רויטרס)בין לבין, היו המפגשים מורטי העצבים ברבע הגמר ב-2015, שלא בדיוק הניבו מצבים רבים ליד שני השערים. המשחק הראשון בוויסנטה קלדרון הסתיים בתיקו מאופס, וזו גם הייתה התוצאה בגומלין בסנטיאגו ברנבאו, עד שבא צ'יצ'אריטו וקבע 0:1 מבישול של כריסטיאנו רונאלדו בדקה ה-88. לאתלטיקו, שהייתה בנחיתות מספרית בגלל ההרחקה של ארדה טוראן, כבר לא היה זמן וכוח להגיב.
לבסוף, הן הוגרלו זו מול זו גם בחצי הגמר ב-2017, ושם סברה ריאל שהכריעה את ההתמודדות כבר במשחק הראשון בסנטיאגו ברנבאו, כאשר רונאלדו פירק את אתלטיקו עם שלושער מכונן דרך ל-0:3. אלא שהקבוצה של צ'ולו לא נכנעת אף פעם, והיא האמינה בקאמבק בגומלין. נגיחה של סאול ופנדל של אנטואן גריזמן קבעו 0:2 אחרי רבע שעה בלבד, והכל היה פתוח – עד שאיסקו צימק עם שער חוץ קריטי לקראת סוף המחצית הראשונה. מזה אתלטיקו כבר לא חזרה, אבל לפחות הדרבי האירופי האחרון שלה בוויסנטה קלדרון הניב ניצחון 1:2.
ועכשיו אנחנו ממתינים לדרבי האירופי הראשון במטרופוליטנו החדש. ריאל מובילה 1:2 אחרי המשחק הראשון, כמו ב-1959, ואם תוצאת הגומלין ממטרופוליטנו הישן תשוחזר העסק ילך להארכה – כי חוק שערי החוץ כבר לא תקף. בצד האדום-לבן של מדריד בטוחים שהגיע הזמן לשים קץ למסורת הכישלונות במפגשים הצמודים מול ריאל, ותהיה זו מתנה ייחודית לאנריקה קוייאר. קפטן העבר האגדי כבר בן 90 וסובל ממחלת אלצהיימר, ויהיה הולם אם אתלטיקו תסגור את המעגל ותדיח את ריאל כשהוא עדיין בחיים. הייתכן?