יובנטוס הפגינה משחק איכותי ביום שלישי וגם התוצאה הייתה ראויה – 1:1 באצטדיונה של אטאלנטה, שאיבדה נקודות בפעם השנייה בלבד העונה בברגאמו, זה בהחלט מכובד – והגברת הזקנה אף לא הייתה רחוקה מניצחון. הבעיה היא כי התיקו הזה מצטרף לאוסף עשיר מדי. יובה טרם הפסידה העונה והיא הקבוצה היחידה עם אפס בעמודה זו בכל ארבע הליגות המובילות באירופה. אלא שהיא מדורגת במקום החמישי בלבד, במרחק 13 נקודות מהמובילה נאפולי ותשע נקודות מהאלופה אינטר, לה שני משחקים חסרים. הסיבה לכך פשוטה – החבורה בפסי שחור-לבן השיגה עד כה שבעה ניצחונות ליגה בלבד, בעוד 13 משחקים הניבו שוויון.
באיטליה המציאו לתופעה הזו שם מיוחד – פארג'יטה, כלומר מחלת התיקו. היא באה לידי ביטוי במגוון אופנים ויהיה לא נכון להגדיר את הגברת הזקנה כמשעממת ולהאשים בהומור ובציניות את המאמן הקודם מסימיליאנו אלגרי בכך שהשפעתו השלילית נשארה גם אחרי עזיבתו. העניין הוא כי יובה משתדלת להציג כדורגל אטרקטיבי עם המאמן החדש, טיאגו מוטה, על הקווים, עם דגש נרחב על משחק האגפים, שם מוסיפים פרנסיסקו קונסייסאו הפורטוגלי וקנאן יילדיז הגרמני-טורקי המון אנרגיות. רק חסר לה קילר אינסטינקט והיא נוטה לא להיות מסוגלת להשלים את העבודה אפילו מול היריבות הנחותות.
בשני המחזורים הראשונים דווקא חגג מוטה ניצחונות 0:3 על קומו ו-ורונה, אבל אז החלה מחלת התיקו לתת סימפטומים ראשונים עם שלוש תוצאות 0:0 רצופות מול רומא, אמפולי ונאפולי, במהלכן החמיצה הגברת הזקנה הזדמנויות רבות מדי. התיקו הבא בתור הגיע מול קליארי, שהייתה אמורה להיות מובסת, אבל הרוויחה איכשהו פנדל בדקות האחרונות והשוותה ל-1:1. ואם מישהו רצה להתלונן על היעדר שערים במשחקים של הזברות, הגיע תיקו 4:4 מופלא ומרהיב נגד אינטר בסן סירו, אז הפציץ יילדיז צמד לקראת הסיום והוכיח אופי – האורחת אפילו ניסתה ללכת על כל הקופה ולהשיג את השער החמישי.
יובנטוס ואטאלנטה נפרדות ב-1:1 מותחיובה אף חזרה פעמיים מפיגור במשחק הביתי מול פארמה, אותו סיימה לצערה ב-2:2 בלבד. ביקור נוסף בסן סירו הוליד 0:0 מתסכל למדי נגד מילאן, ושם נפתח רצף של שבע תוצאות תיקו בשמונת המחזורים האחרונים. את לצ'ה הייתה הגברת הזקנה חייבת לרמוס בחוץ, אבל אנטה רביץ' הקרואטי, שאהב מאוד לכבוש מולה במדי מילאן, עלה כמחליף כדי לגנוב 1:1 בזמן פציעות. מאידך, בשני המשחקים שלאחר מכן דווקא יובה השוותה ל-2:2 בזמן פציעות – תחילה מול בולוניה, האקסית המיתולוגית של מוטה, ואז נגד ונציה כאשר דושאן ולאחוביץ' גירד נקודה בפנדל מאוחר מאוד.
תיקו כה דרמטי מול העולה החדשה שדורגה במקום האחרון היה מביך, ולפחות יובנטוס השכילה לנצח 1:2 את מונצה שנמצאת אף היא מתחת לקו האדום. אלא שאז היא חזרה לסורה. הקרב הטעון מול פיורנטינה היה נהדר, וחפרן טוראם כבש צמד, אבל טעות גסה מאוד בהגנה איפשרה לסגולים להשוות בדקה ה-87 וגם המשחק הזה הסתיים ב-2:2. בדרבי מול טורינו, השוויון של היריבה הגיע דווקא בזמן הפציעות של המחצית הראשונה וכל המאמצים לשבור את ההגנה היציבה של היריבה אחרי ההפסקה עלו בתוהו בדרך ל-1:1. ואתמול הגיע, כאמור, התיקו מספר 13 מול החבורה השאפתנית של ג'אן פיירו גאספריני.
מה יהיה? קנאן יילדיז (רויטרס)בשורה התחתונה, יש ליובנטוס ארבע תוצאות 0:0, ארבעה משחקים הסתיימו ב-1:1 ועוד ארבעה הניבו 2:2. המקרה החריג היה, כמובן, ה-4:4 במבצרה של האלופה. האוהדים יכולים להתגאות במאזן ללא הפסד, אבל הצמרת הגבוהה רק מתרחקת, וגם ההעפלה לליגת האלופות כלל לא מובטחת בקצב הנוכחי – וזו הרי תוכנית המינימום. מחלת התיקו מכרסמת בביטחון העצמי של השחקנים ולעתים מתקבל הרושם שהם התרגלו לרעיון. זה פועל לטובתם כאשר הקבוצה נמצאת בפיגור כי הם מאמינים בכוחם להשוות, אבל עובד לרעתם כשהגברת הזקנה מובילה, והדוגמה הטרייה התרחשה בברגמו.
יש לומר כי מבחינה היסטורית התופעה הזו לא חריגה במיוחד בארץ המגף. מסורתית, הכדורגל האיטלקית התבסס על הגנה והפחד להפסיד היה חזק יותר מהרצון לנצח, מה שהוביל לתוצאות תיקו מרובות. לא מפתיע, אם כך, כי זו הליגה בה התרחש העיוות הסטטיסטי המוזר בו קבוצה סיימה עונה שלמה ללא הפסד, אך לא זכתה באליפות.
היה זה בעונת 1978/79 והגיבורה הראשית הייתה פרוג'ה הצנועה שהדהימה עם פתיחה סוערת של חמישה ניצחונות בשבעת המחזורים הראשונים, אך לאחר מכן סיימה את רובם המוחלט של המשחקים ב-0:0 או 1:1. בטבלה הסופית היו לה 11 ניצחונות ו-19 תוצאות תיקו, עם 34 שערי זכות בלבד ב-30 מחזורים. בשיטת שתי נקודות לניצחון זה הסתכם ב-41 נקודות ומילאן זכתה בסקודטו עם 44 נקודות למרות שהפסידה שלוש פעמים. לרוסונרי היו 46 שערי זכות, ובסטנדרטים של הליגה האיטלקים בימים ההם מדובר בהתקפה "פוריה". פרוג'ה נכנסה להיסטוריה, ועדיין שומרת על השיא המיוחד שלה, אם כי יובנטוס לא הייתה רחוקה מלשחזר אותו ב-2011/12.
מקני מתוסכל אחרי המשחק מול אטאלנטה (רויטרס)האירועים מעונת הבכורה של אנטוניו קונטה כמאמן יובה עדיין טריים למדי בזיכרונם של אוהדים רבים, ובמיוחד מדובר בשער הרפאים של סולי מונטארי שלא אושר במשחק העונה הדרמטי בין מילאן לגברת הזקנה. הגנאי העלה לכאורה את האדומים-שחורים ל-0:2, אבל השופט והקוון לא ראו, ויובנטוס ניצלה זאת כדי לשמור על מאזן ללא הפסד בזכות שער שוויון מאוחר של אלסנדרו מאטרי.
העניין הוא כי מילאן עדיין הובילה את הטבלה, ובתחילת מרץ הייתה פייבוריטית ברורה לאליפות. בתום 27 מחזורים היו ליובנטוס 13 ניצחונות ו-14 תוצאות תיקו, וזה ממש לא הספיק כדי לטפס לפסגה. אז שינתה הקבוצה של קונטה את המומנטום, השיגה 10 ניצחונות ותיקו ב-11 המחזורים האחרונים והסתייעה במעידות של היריבה כדי לשבור את הבצורת ולזכות באליפות המיוחלת. קונטה נהנה מאז מהילה של ווינר, והוא גם חתום על העונה ההיסטורית ללא הפסד.
האם מוטה מסוגל לשחזר אותה? והאם השחזור הזה, אם וכאשר יתרחש, יניב פרס כלשהו? נכון לעכשיו, קצב צבירת הנקודות לא יאפשר לגברת הזקנה אפילו להגיע לליגת האלופות, אבל עדיין יש זמן לשנות את הכל, וזה לא אומר שצריך להתחיל להפסיד. יובה פשוט חייבת לנצח יותר, ויש למאמן הטרי שלה דוגמה היסטורית שעשויה לעודד אותו.
הגיע הזמן להתחיל לנצח. טיאגו מוטה (רויטרס)תאמינו או לא, הייתה קבוצה גדולה שפתחה פעם את העונה עם אחוז גבוה יותר של תוצאות תיקו, לצד מאזן ללא הפסד. קוראים לה אינטר, וזה קרה בעונת הבכורה של רוברטו מנצ'יני ב-2004/05. בתום 13 מחזורים, מאזנה עמד על שני ניצחונות ו-11 תוצאות תיקו. ואל תגידו שהיא הייתה משעממת – בדיוק להיפך, הייתה לה ההתקפה הפוריה באיטליה. רוב המשחקים שהסתיימו בשוויון הניבו שערים רבים, כולל 3:3 מפואר באולימפיקו נגד רומא, ו-2:2 דרמטי מול יובנטוס בסן סירו, אז כבשו כריסטיאן ויירי ואדריאנו בדקות הסיום. בקיצור, זו הייתה מחלת התיקו בגרסתה הכי טהורה והכי לא הגיונית.
בסופו של דבר, העסק התאזן עבור הקבוצה של מנצ'יני. היא אמנם הפסידה פעמיים במהלך העונה המדוברת, אבל גם הצליחה לחזור למסלול ניצחונות בתדירות גבוהה, וסיימה במקום השלישי עם 18 ניצחונות ו-18 תוצאות תיקו. ב-2006 היא כבר זכתה (בדיעבד) בסקודטו בגלל הדחתה של יובנטוס במסגרת פרשת קלצ'ופולי, והוסיפה ארבע אליפויות נקיות ברציפות.
זו עדות ברורה לכך שמחלת התיקו ממש לא אמורה להיות קטלנית. זה פשוט קורה לפעמים, וצריך לדעת להתאושש ממנה. אולי יובה של מוטה תעשה זאת עוד במהלך העונה הנוכחית, אבל בינתיים היא מתרכזת בתיקו, תיקו ועוד תיקו. מי יעז להמר נגד תוצאת שוויון נגד מילאן בשבת הקרובה?