הפאדל הוא כבר מזמן לא סוד שמור של כמה חברים, שחיפשו גיוון נחמד אחרי שעות העבודה. תוך זמן קצר הוא נכנס לחיינו בסערה והפך לטרנד הלוהט שסוחף את ישראל, עם מגרשים חדשים שקמים בכל פינה ואנשים (גברים ונשים) מכל הגילאים שנדבקים בהתלהבות. לא משנה אם אלה כדורגלנים לשעבר (והמון), חובבי כושר או פשוט אנשים שמחפשים ספורט חברתי – כולם מצאו את עצמם עם מחבט פאדל ביד ותחושה ש”אני מצאתי את התחביב החדש שלי”.
כמה ענפי ספורט אתם זוכרים שנכנסו לכאן בסערה ותפסו כ”כ חזק? אז למה דווקא פאדל? קודם כל, הוא משחק קליט. לא צריך כושר של טניסאי מקצוען כדי ליהנות, וגם מי שמעולם לא שיחק עם מחבט/מטקה מוצא את עצמו בעניינים תוך כמה דקות. הקצב אמנם פחות אינטנסיבי מטניס – אבל מספיק מהיר כדי להרגיש את הדופק.
בניגוד לטניס שדורש סיבולת רצינית, טכניקה מורכבת ושעות של אימונים/חבטות מול יריב/קיר כדי להגיע לרמה גבוהה (אפילו סבירה), בפאדל אפשר לעלות על המגרש וליהנות כמעט מיד, אפילו עוד בפעם הראשונה. וזה בדיוק מה שהופך אותו לסוחף – כולם מרגישים שותפים, גם המתחילים וגם הוותיקים. התחושה היא שכל אחד יכול להיות הכוכב על המגרש, גם בלי רקע עשיר בספורט.
עוד אלמנט קריטי שהפך את הפאדל ללהיט הוא החברתיות. בניגוד לטניס שהוא גם וגם (אבל בעיקר 1 על 1) המשחק תמיד בזוגות, מה שמייצר אינטראקציה, חוויות משותפות והרבה עניין בין הנקודות. לא מדובר רק בספורט, אלא ממש באירוע חברתי – חברים, קולגות לעבודה או אפילו משפחה.
מגרש פאדל בצרפת (IMAGO)אגב, חברתיות, בניגוד לטניס שם קשה עד בלתי אפשרי לצלם נקודות של משחק חובבני ולהתרפק עליהן אח”כ מול המשפחה/החברים/ברשת החברתית (צריך מכשיר מיוחד שנתלה על הגדר מסביב), בענף המדובר אפשרי פשוט ללחוץ בסיום נקודה על הלחצן האדום ואח”כ לצפות בנקודות הללו באפליקציה מיוחדת של הפאדל, וללא תשלום. האופציה הזו עם מצלמה בכל מגרש ולחצן מצלמה בדיעבד קיימת כמעט בכל מתחם שנבנה.
כשמחברים את כל זה יחד – קלות, קצב טוב, אווירה חברתית ותדמית בינלאומית נוצצת – מבינים למה הפאדל עקף בסיבוב את הטניס בכל מה שקשור לטרנדיות. הפאדל, בניגוד לספורט הלבן והעתיק, פשוט מתאים יותר לאורח החיים המהיר והחברתי של היום, והתחושה היא שאנחנו לגמרי רק בתחילת הדרך של הסערה הזו.
מהלך המשחק (פרטי)תוסיפו לכך את העבודה שבניגוד לטניס ולקושי הראשוני ללמוד אותו, הפאדל הוא גם ספורט הרבה יותר בריא, וליתר דיוק פחות מזיק לגוף מאשר הטניס. בטניס האינטנסיבי התנועות הרבה יותר רחבות ועמוקות, ואילו כאן ההנפות יותר קצרות. צריך פחות עוצמה, הרבה פחות. וגם המשטח הרך הרבה יותר נחמד עם הברכיים, בניגוד למשטח הקשה בענף הלבן.
בקיצור, גם כאן אפשר להזיע ולהעלות דופק עם ראלים ארוכים, אבל הסיכוי להכביד על הגוף הוא נמוך בהרבה בהשוואה לטניס עם שלל פציעות אפשריות ושכיחות – בברך, במרפק, בפרק כף היד, בכתף. אפילו בטניס החובבני, כי המאמץ של הגוף הוא אחר לגמרי. ולא במקרה אנשים שרחוקים מלהיות חובבי ספורט נכנסים לתוך מגרש הזכוכית ולא רוצים לצאת ממנו.
ואחרי כל השבחים כאן, צריך להגיד שפאדל הוא ממש לא ענף זול. בדומה לטניס ישנה אפשרות לקנות את הכדורים והמחבט בעצמך (יכול להגיע לאלף שקל ומעלה) ואפשר לקבל אותם במסגרת השכרת המגרש השעתי. לשכור מגרש טניס לשעה עולה באזור ה-50 שקל ואילו שעה וחצי של מגרש פאדל עולה בממוצע, בשעות האפשריות למשחק ולא בשיא החום, באזור ה-300 שקלים. רק חשוב לזכור שזה מתחלק בארבעה שחקנים, אך עדיין לא זול.
מגרשי הפאדל (פרטי)
פאדל, נכנס בסערה (פרטי)החוקים יחסית דומים לטניס – שינויים קלים בספירת הנקודות, הגשה שונה מלמטה, אך החידוש הכי גדול – הזכוכית מסביב, שהופכת את העניין למאתגר מאוד. הרקטה שונה מאוד, הכדור נראה אותו דבר, אך עם פחות לחץ אוויר. המגרש פחות ארוך אבל יותר רחב (בהשוואה לטניס יחידים). יש דלת (מה?). בקיצור, דומה אבל שונה. גם לא מעט עשו את המעבר הזה וחצו את הכביש מהטניס לפאדל, והדרך לשם ממש לא ארוכה ובכלל לא מסובכת.
מגרשי הפאדל בפ"ת (פרטי)והמגרשים? הם כבר צצים בכל פינה כבר, לפחות באזור המרכז והשרון, בתוך קאנטרי כמו הולמס פלייס גבעת שמואל או בספורטן בפתח תקווה, באזור השרון, וגם לאחרונה נפתחו ארבעה מגרשים עירוניים של עיריית פתח תקווה (בתשלום כמובן, עם הנחה לתושבי העיר), שם ביקרנו לאחרונה – מול אצטדיון שלמה ביטוח, מעבר לכביש.
שלל כוכבי עבר וגם הווה, כולל רן בן שמעון, מאמן נבחרת ישראל בכדורגל, גודשים את המגרשים השונים. הבכיר מבין השחקנים (עבר/הווה?) הוא ערן זהבי, שכמעט בכל יום מעלה סטורי ממגרש הפאדל בסביון. חברו לשעבר במכבי תל אביב, אבי ריקן, שעשה גם הוא קריירה מרשימה על כר הדשא הירוק, שיתף על הטרנד המסעיר, שכנראה תוך כמה שנים כבר יהיה הרבה מעבר לטרנד.
“הפאדל הוא משחק מאוד מחשבתי עם המון טקטיקה ושיתוף פעולה ואלה גורמים שיש אותם בכדורגל וזה מאוד דומה. בסוף, בפאדל יש יצר תחרותי וזה משאיר בך את הרעב שהיה בכדורגל, והיום כבר אין אותו. אז זה מעניין לעשות ספורט כזה שמתאים כמעט לכולם, ואפשר להשתפר בצורה מדהימה. כיף גם לפגוש כ”כ הרבה אנשים שמשחקים, וזה גם מאוד מעניין. לא רק שחקני כדורגל, בכלל המון אנשים”.
אבי ריקן (שחר גרוס)גם אופיר חיים, מאמן הכדורגל, שחקן העבר, ומי שמאוד אוהב טניס, הגיע לפאדל והתאהב: “יש קשר בין פאדל לכדורגל, אבל לקטגרל. יש אינטרקציה בין השחקנים – לכלוכים, צחוקים, ריבים. יש תקשורת יותר גדולה, משחק חברתי וזה נתפס כ”כ חזק כי פה גם אם אתה לא יודע לשחק מספיק טוב, אתה עדיין מעורב במשחק. זה לא כמו טניס, אם לא תדע, ייקח לך שנים להשתפר, ופה אתה לומד את זה די מהר. אחד לא יכול לנצח זוג, ודבר חשוב – זה גם שורף המון קלוריות.
“מה שבעיקר מושך אותי אחרי הכדורגל – אני למשל לא אוהב סתם לרוץ בלי מטרה, ובטניס נגיד אין לך את האינטראקציה והיריבות הכ”כ משמעותית, כל שנייה אתה יכול לזרוק עקיצה, ואני אוהב את זה. וגם שוב – לשרוף קלוריות, עוזר מאוד לרדת במשקל. בכל אופן, לא חושב שיהיה יותר פופולארי מטניס, כמו כדורגל וקטרגל למשל, אבל הפאדל באמת מאוד מאוד חזק”.
מתחם הפאדל החדש בפ"ת (פרטי)גם חגי גולדנברג שחקן העבר, נכנס לעניינים: “פאדל ולא טניס מסיבה אחת שזה משחק שאפשר ללמוד מאוד מהר, וגם אין הרבה שחקנים עם ניסיון אז התחרות טובה יותר ויכולת השיפור גבוהה יותר. התחרותיות, הכושר, העבודה כצוות, דברים שחסרים כשפורשים מהכדורגל ופאדל מחזיר לך את זה לחיים. ובסוף אין כמו להזיע בשביל הניצחון”.