כאשר נשמעה אתמול (שבת) שריקת הסיום לדרבי של מדריד, הייתה רק קבוצה אחת מרוצה מתיקו 1:1, הרחק מסנטיאגו ברנבאו – קוראים לה ברצלונה. שתי היריבות מבירת ספרד הרגישו בעיקר אכזבה ופספוס. ריאל חשה שהייתה ראויה לניצחון אחרי מחצית שניה חיובית למדי. אתלטיקו ידעה שלא שמרה על היתרון שהשיגה במחצית הראשונה ולא ניצלה את הבעיות הקשות בעורף של היריבה הלבנה. אחרי הכל, אנטוניו רודיגר נפצע בעיתוי מושלם מבחינתה והותיר לא קרלו אנצ'לוטי ללא בלמים בכירים כשירים, בעוד על המחדל בעמדת המגן הימני נכתב כבר מספיק. הייתה כאן הזדמנות להכות בברזל כשהוא חם ולהשיג ניצחון חוץ ראשון בדרבי מאז 2016, והיא הלכה לאיבוד, בעיקר בגלל הססנות יתר.
הרי לפני ההפסקה הייתה לאתלטיקו שליטה יחסית במרכז המגרש, אבל 45 הדקות האלה היו משמימות מבחינת הצופה הנייטרלי, שתי הקבוצות השכילו לייצר בצוותא בעיטה אחת בלבד למסגרת – וגם היא בפנדל. החלטת השופט היוותה את האירוע המסעיר היחיד של המחצית הראשונה, ואנצ'לוטי עשה את המקסימום כדי להראות את חוסר שביעות רצונו ממנה את תפיסת ראש תאטרלית ולא ממש אופיינית. היא נועדה לחזק את הקמפיין שניהלה אלופת ספרד במשך כל השבוע נגד הליגה ונגד השופטים, ולהדגיש את עוצמת המזימה לכאורה נגד המועדון המלכותי.
עיר שנויה במחלוקת: 1:1 בדרבי של מדרידקצת מגוחך לראות את ריאל מתלוננת על שיפוט, ועובדה היא כי אתמול היה זה הפנדל הראשון לחובתה העונה, אבל זה הקו בו דוגל כיום הנשיא פלורנטינו פרס. לקראת המשחק פרסמה ריאל ברשתות החברתיות מקבץ של טעויות לכאורה שביצע השופט ססאר סוטו במשחקיה, ולא שכחה להאשים גם את השופט ששובץ לעמדת ה-VAR. והנה לכם, השניים שיתפו פעולה כדי "לקפח" אותה שוב. אפשר להבין את הטענות הפעם. למעשה, האירוע הזה הדגיש את החיסרון הבולט של שימוש במצלמות.
הסיפור כאן פרדוקסלי למדי – השריקה נכונה, אך לא הגיונית. אין כל ספק בכך שאורליאן טשואמני דרך על רגלו של סמואל לינו ברחבה, ולכן כאשר פוסקים לפי החוק היבש חייבים לשרוק לפנדל. אם ה-VAR מייעץ לשופט הראשי לבדוק את התקרית על המסך, לא יכולה להיות שום החלטה אחרת אלא להצביע על הנקודה הלבנה.
ואולם, העבירה בוצעה כאשר לינו כבר פיספס בכל מקרה את מסירת הרוחב. הצרפתי ביצע תנועה מגושמת ופגע בברזילאי כשהכדור כבר לא היה בסביבה, ולכן לא הייתה לכך השפעה על המהלך. עם או בלי הדריכה, ההתקפה הספציפית של אתלטיקו כבר תמה. בעולם ללא VAR, שופטים לא היו שמים לכך לב כלל, ובגדול זו הרוח המקורית של המשחק. בעולם עם VAR, מדובר בפנדל ברור. מובן שאין כאן כוונת זדון מצד השופטים, וכל אחד רשאי להחליט בעצמו אם הוא מעדיף את הכדורגל בגרסתו הקודמת או הנוכחית.
רגע הדריכה של אורליאן טשואמני על סמואל לינו (צילום מסך)את הפנדל ניגש לבצע חוליאן אלברס, בין היתר כי אנטואן גריזמן החטיא מהנקודה בהפסד ללגאנס בחודש שעבר. מבחינת הארגנטיני, הייתה זו בעיטה משמעותית ראשונה מ-11 מטרים במדי קבוצתו החדשה, והוא הימר על בעיטה לא חזקה למרכז השער – אם תרצו, אפשר לקרוא לזה ‘פאננקה’ מדומה כי לא מדובר בהקפצה. זה עבד כי טיבו קורטואה הימר על פינה, והעכביש חגג שער מול ריאל בעיתוי סמלי בהחלט – בדיוק לפני שהלבנים פוגשים את האקסית שלו מנצ'סטר סיטי בשלב הפלייאוף בליגת האלופות.
העניין הוא כי את ההחלטה לעזוב את הקבוצה של פפ גווארדיולה קיבל אלברס אחרי שסופסל בשני המפגשים מול ריאל ברבע גמר צ'מפיונס ליג בעונה שעברה. בסנטיאגו ברנבאו הוגבל חלקו ל-3 דקות בלבד כמחליף, ובגומלין במנצ'סטר הוא שיחק רק בהארכה (ואגב, דייק בדו קרב הפנדלים למרות שהתכולים הודחו). שנה קודם לכן, הוא כלל לא קם מהספסל בביקור במדריד בחצי הגמר, נכנס בדקה ה-89 בגומלין הביתי והבקיע. בסף הכל, קיבל הארגנטיני קצת יותר מחצי שעה ב-4 המפגשים מול ריאל, והרגיש שאינו זוכה להערכה מספקת מצד המאמן הקטלוני. אז הוא בחר לפתח את הקריירה במקום האחר, ואתמול היה לו סוף סוף חלק מרכזי בקרב מול ריאל – ועוד בדרבי. פתיחת הקדנציה שלו אצל צ'ולו סימאונה לא היתה חלקה, אבל הוא סופר כבר 17 כיבושים בכל המסגרות, וזה סביר. ההמשך אמור להיות טוב אף יותר.
חוליאן אלברס חוגג (רויטרס)לצערו של אלברס, ההמשך במשחק הספציפי לא היה טוב בכלל. במובן מסוים, הכיבוש אפילו קצת פעל לרעתם של האורחים, כי ריאל הפסיקה להיות זהירה מדי כשהיא פיגור. אנצ'לוטי נתן את ההוראה לדהור קדימה בכל הכוח, ובתחילת המחצית השנייה ריאל רמסה את היריבה. הכדורים שרקו ברחבה, וכך נוצר לא רק הבלגן שהוביל לשער השוויון של קיליאן אמבפה, אלא גם המצב בו ג'וד בלינגהאם נגח למשקוף. עם קצת יותר מזל, החבורה בלבן הייתה משלימה מהפך מהיר, ואז אולי היינו מקבלים משחק קצבי ומרתק יותר עד הסוף. בפועל, ההתלהבות של ריאל ירדה בהדרגה, והיא לא השכילה להמשיך בתנופה למרות כמה כדרורים נאים של ויניסיוס. אמבפה לא היה יעיל מספיק למרות הכיבוש, ובלינגהאם לא הפך הפעם לווינר על אף מאמציו הכנים.
אפשר לומר גם כי אנצ'לוטי ביצע את החילופים מאוחר מדי. לוקה מודריץ' נשלח למערכה רק בדקה ה-81, ברהים דיאס בכלל בדקה ה-88, ארדה גולר ואנדריק נותרו על הספסל עד הסוף. ניתן היה להשתמש בהם על מנת להוסיף מימד של יצירתיות והפתעה בהשוואה למצב הקיים, אבל האיטלקי חשש כנראה מהבעיות שעלולות לצוץ בגיבוי לעורף הרעוע שלו כתוצאה מהפרת האיזון. פדריקו ואלוורדה השקיע אתמול בעיקר בצד ההגנתי, וזה בהחלט פגע בהתקפה, אבל לפחות אתלטיקו לא גנבה ניצחון כפי שהיא עשתה במשחק החוץ מול ברצלונה בשלהי דצמבר.
ויניסיוס ואמבפה חוגגים (רויטרס)מעניין לציין כי אז נכנס אלכסנדר סורלות’ כמחליף במקומו של גריזמן והבקיע את השער הדרמטי עמוק בזמן הפציעות. הפעם בחר סימאונה לשלב את הנורבגי מאוחר, ודווקא במקומו של אלברס. גריזמן נותר על המגרש עד לשריקת הסיום, וייתכן שהייתה זו טעות כי הצרפתי לא הורגש כלל במחצית השנייה. לפני ההפסקה הוא ניווט והשקיע המון גם בהפעלת לחץ, אך תפוקתו ירדה. אולי עם סורלות’ ואלברס בצוותא היתה מצליחה האורחת לארגן את העקיצה המיוחלת, אבל אלה סתם ספקולציות, וחשוב לשאול גם מדוע במשחק מסוג זה לא גילה סימאונה אומץ רב יותר. אתלטיקו לקחה העונה המון נקודות בדקות הסיום, ומול הרביעיה האחורית הנוכחית של ריאל אפשר היה ללחוץ על הדוושה. צ'ולו העדיף נקודה בכיס על פני נסיון להרוויח הישג תודעתי גדול הרבה יותר שהיה מעלה אותו לפסגה.
לכן, בשורה התחתונה, יכולים אוהדי ברצלונה לחייך. התוצאה מאפשרת לבלאוגרנה לצמק את הפער מריאל לשתי נקודות אם תנצח הערב בסביליה, בעוד הפיגור מאתלטיקו עשוי להצטמצם לנקודה אחת. מכיוון שבארסה תפגוש את שתי היריבות ממדריד בהמשך הדרך, הקטלונים תלויים כרגע בעצמם, כלומר הם יזכו באליפות אם ינצחו בכל המחזורים שנותרו. זה, כמובן, לא יקרה, אבל גם ריאל ואתלטיקו צפויות לאבד נקודות בהמשך הדרך. המומנטום של ריאל התאייד, והיא אף תשקיע כעת לא מעט כוחות בשני המשחקים מול מנצ'סטר סיטי, בעוד אתלטיקו ניצחה רק פעם אחת ב-4 משחקי הליגה האחרונים.
הקרב פתוח לחלוטין, ויש סיכוי גבוה כי המרוץ הצמוד יימשך עד הסוף. יש לקוות כי לאורך הדרך אף מצפים לנו משחקים איכותיים ודרמטיים יותר בהשוואה לאתמול.
שחקני ברצלונה. המנצחת הגדולה (רויטרס)