אומרים שדי במבט, שהעיניים יכולות לספר סיפור שלם ואם מסדרונות ה’ספודק ארנה’ שבקטוביץ’ היו צריכים לספר את סיפור הבית המוקדם בפולין הרי שהוא היה כזה שעתיר באמוציות, בשמחה עצומה, לפעמים מאופקת, בטח שגאווה ולבסוף גם אכזבה במידת מה. אתמול (חמישי) היו אלו מבטים מלאי אכזבה בנבחרת ישראל, הסיבה מובנת כמובן. בכל זאת גורלה היה בידיה, המקום הראשון היה במרחק 40 דקות של כדורסל וניצחון על סלובניה של לוקה דונצ'יץ'.
המטרה לפני הקמפיין הייתה ברורה: העפלה לשמינית הגמר. מהבחינה הזו אפשר לסמן 'וי', יחד עם זאת, תחושת האכזבה מההפסד הולכת יד ביד עם הפספוס והטעם החמצמץ שנותר כי בבית הזה אריאל בית הלחמי וחניכיו היו שווים יותר, כך שהמטרה הושגה, אך אפשר היה לעלות ממקום טוב יותר. העפלה מהמקום הראשון הייתה כזו שנעשית בסטייל, בצורה מיוחדת. במשחק עצמו נראה היה כי כבר בתום המחצית הראשונה מול חניכיו של אלכסנדר סקוליץ', זה הולך להיות אחד מאותם הערבים והשיא מבחינתם של הסלובנים הגיע דווקא נגד ישראל.
נבחרתו של סקוליץ' הראתה פגיעות בתחילת האליפות, מול פולין המארחת היא נכנעה במה שהיה שחזור של רבע הגמר מהאליפות הקודמת, לאחר ההפסד למארחת הגיע לו ההפסד מול נבחרת צרפת, נבחרת עמוקה יותר, אתלטית יותר ופיזית יותר, כזו שהגיעה למשחק מול סלובניה וידעה מה ואיך היא רוצה לעשות. שני המשחקים הבאים זימנו לסקוליץ' את שתי הקבוצות "החלשות" של הבית: בלגיה ואיסלנד. את שתיהן היא כאמור ניצחה. למרות כל אלו, ידוע על סלובניה ועל דונצ'יץ' כי מדובר ביריבה קשה, אך כזו שאפשר לנצח. רק שבקרב על הריבאונד, נבחרת ישראל הפסידה וברוב שלבי המשחק חניכיו של בית הלחמי רדפו אחרי לוקה והדונצ'יצ'ים, ככה זה, להקה של ממש.
לוקה דונצ'יץ'. הצעיד את הלהקה הסלובנית (FIBA)הסלובני היה רחוק אסיסט אחד מטריפל-דאבל שני בטורניר, מה שהיה הופך אותו לראשון בהיסטוריה שעושה זאת ומי יודע? אולי עוד יעשה. אך נראה שמול חניכיו של סקוליץ', ישראל פשוט לא הייתה שם. הם הגיעו מוכנים לעזרות, הרוטציות קצת איחרו, המבטים נותרו פנויים, והשלשות? הן נכנסו. בדיוק על הדבר הזה דיבר שלשום עוזר המאמן יואב שמיר לקראת המשחק. את זה בדיוק הם רצו לקחת מלוקה ואת הדבר הזה בדיוק לא הצליחו רק שהבעיה לא הייתה שם, לפחות לא רק, שכן שוב קרה וכך יצא שהצוות המסייע לא באמת נכנס למשחק.
אחת הבעיות של הכחולים-לבנים הייתה שהיו שחקנים שפשוט וויתרו על מבטים נוחים והעדיפו למסור את הכדור, היו שחקנים אחרים שהתפשרו על זריקות, וכפי שכבר הובהר, סופר ונכתב, סופר דני אבדיה לבדו, וכן הדני ענק, לא יספיק בדיוק כשם שלוקה דונצ'יץ' לבדו כמעט לא הספיק בשני המשחקים הראשונים. האגרסיביות לא הייתה שם. מה שכן אולי היה זה אובר כבוד, וגם אם הנבחרת הייתה מוכנה למשחק, הסלובנים גרמו לכך להיראות שלתגובות של התגובות הם היו קצת פחות מוכנים, אבל מה באמת עוד אפשר לעשות נגד לוקה דונצ'יץ'? אגב, סביר להניח שגם בסלובניה אולי תהו מה אפשר לעשות עם אבדיה, שלפרקים נראה בלתי עציר ובאחרים שיווע לעזרה של אחרים.
דני אבדיה. העלה דאגות בספסל הסלובני (FIBA)העזרה לפעמים הגיעה, אך היו רגעים שהדבר היה מאוחר וגם לא מספיק בסופו של דבר. מוזר לומר שמבית כזה יוצאים מאוכזבים, בטח לאחר 10 שנים של היעדרות ממעמד שמינית הגמר, אך הנבחרת הזו באמת שווה שמינית גמר ובבית הזה הייתה שווה גם שמינית גמר ממקום גבוה יותר בבית, כן בלי להתנצל ובלי להסתתר מאחורי דבר.
האליפות הזו היא לא פחות מתעודת כבוד, כן, נכון, ישנה אכזבה של השחקנים, של אנשי הנבחרת, וגם שלנו כמי שנשלחו לסקר את הנבחרת כי אנחנו אוהדים את המדים הלאומיים ובימים כאלו אפילו יותר מתמיד גאים להיות מי שאנחנו בלי להתנצל, ושמחנו עם כל דאנק או שלשה, הנפנו ידיים באוויר ושאגנו בשמחה והשחקנים? אלו שצריכים להתמודד עם כל מה שקורה מסביב ולשמור על פאסון ולתפקד ברמה גבוהה ולייצג בכבוד, הרי שאת כל זה הם כבר עשו ואף יותר מזה, אי אפשר שלא להתרגש מהנבחרת הזו, על כל יתרונותיה ועל כל חסרונותיה ודבר אחד אפשר לומר בוודאות: בחמשת המשחקים האלו הם השאירו הכל על המגרש מול קהל שתמך ודחף כנגד עוינות מהיציעים ושריקות בוז בזמן ההמנון, כאלו שרק הביאו את כולם לשיר את התקווה חזק יותר. בינתיים המטרה הושגה. ברור שאפשר היה יותר ותמיד רוצים יותר ומאמינים שאפשר וכל מה שישיגו מעבר לשמינית הגמר יהיה בונוס.
שחקני נבחרת יוון בכדורסל. היריבה הבאה של ישראל (IMAGO)מה הלאה? הנבחרת תמריא לריגה בשעות הבוקר כאשר היא צפויה להתאמן מחר ולשחק ביום ראשון. יריבתה יוון, מחזיקה סוללת כוכבים שמורכבת מיאניס אנטטוקומפו ושחקני יורוליג מנוסים במיוחד: מקוסטאס סלוקאס וקוסטאס פאפאניקולאו, דרך דינוס מיטוגלו, טיילר דורסי ושני אחיו של יאניס - ת'נאסיס וקוסטאס אנטטוקומפו. על הקווים ישנו מוח כדורסל מבריק, צנוע, כזה שנועד לגדולה. כזו שהייתה לו בתור שחקן וכזו שנראה שיש לו בתור מאמן - בכל זאת מדובר בעוד תלמיד לשעבר של ז'ליקו אובראדוביץ'. גם אם מערכת היחסים הזו הסתיימה רע עת ש-'קיל ביל' היה שחקן.
רומן סורקין אמר לאחר המשחק: “הפסדנו את המשחק לקבוצה טובה, שאפו לסלובניה. זה טורניר, יש לנו את המשחק הבא ונבוא מפוקסים למשחק הבא, זה מה שחשוב. נצטרך לראות את הווידאו והצוות יסביר לנו מה צריך לעשות יותר טוב. הפסדנו הפעם, ניצחנו לפני, הכל בסדר. נבוא ונתאפס על עצמנו, יש לנו טורניר ארוך”.
רומן סורקין רץ (FIBA)דני אבדיה הוסיף: “היינו צריכים להיות קצת יותר מרוכזים, קצת יותר אגרסיביים, אבל בסך הכל עשינו עבודה בסדר. אנחנו באים בלי לחץ ומאמינים בעצמנו. אנחנו יודעים מה אנחנו שווים נעשה הכנה טובה”.
על ההגנה שלא נראית טוב מסוף המשחק נגד הבלגים: “אני לא יודע מה הסיבה, יש משחקים כאלו ויש משחקים כאלו. אני חושב שלא היינו צריכים להביא טראפ על לוקה, אפשר לשחק איתו באחד על אחד. הוא גם התחיל לא כל כך משהו, ואחרי זה פתח את ההגנה עם כל המסירות שלו. אני חושב שבסך הכל יכולנו להתמודד איתו”.
בר טימור (FIBA)בר טימור סיכם: “התחלנו רכים, רדפנו אחרי סלובניה במשך רוב המשחק. זה היה קשה עבורנו לחזור מפיגור דו ספרתי. הצלחנו פעמיים לחזור, אבל זה לא היה מספיק, מסתכלים קדימה. ניסינו הכל. ניסינו לעשות סוויצ'ים, טראפים, להיות גדולים עליו, ללחוץ. זה לא הספיק. לפני עשר שנים זאת הייתה סיטואציה אחרת בשבילי ובשביל הנבחרת. אנחנו שמחים שעלינו אבל זה לא מספק אותנו. אנחנו יודעים שהביחד וכל הדברים הטובים שאנחנו יודעים לייצר את זה, יותר קל אחרי ניצחונות. נביא את זה גם עכשיו, מבאס כי אנחנו ספורטאים ולא רצינו להופיע ככה. מחר בבוקר נקום, נחזור לדברים שלנו ביום ראשון, ונבוא לנצח”.