אירה ויגדורצ'יק עושה היסטוריה. המאמנת הישראלית הוותיקה הייתה אחד מהגורמים שהובילו את נבחרת ברזיל לזכייה במדליית הכסף בקרב רב באליפות העולם בהתעמלות אמנותית. זה קרה הלילה (בין שבת לראשון), בעוד שהנבחרת הישראלית החדשה נותרה מחוץ לפודיום.
נבחרת ברזיל בהתעמלות אמנותית, שאירחה את התחרות בריו דה ז'ניירו, עשתה היסטוריה עם הזכייה במדליית הכסף. מעליה סיימה יפן שגם הפתיעה וזכתה במדליית זהב ראשונה, בעוד שאלופת העולם - נבחרת ישראל שגם זכתה במדליית הכסף האולימפית, בהרכב אחר לחלוטין כמובן - סיימה במקום החמישי הפעם.
ויגדורצ'יק, שבעבר הובילה את נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית להישגים גדולים, עוזרת לנבחרת ברזיל בתקופה האחרונה. החל מחודש פברואר היא עובדת עם הברזילאיות, שרוצות להיכנס לענף, והיא עוזרת למאמנות קמילה פרזין וברונה מרטינס. בתחילה נבחרת הנוער זכתה לראשונה בפאן אמריקה במדליה, ועכשיו גם הבוגרות עשו זאת בבמה הגדולה מכולן, אחרי שזכו במדליות נוספות בסבב העולמי. כעת, בראיון בלעדי ל-ONE, אירה ויגדורצ'יק מדברת על ההצלחה.
אירה ויגדורצ'יק (שחר גרוס)אירה ויגדורצ'יק אמרה: "זכינו בזהב בגביע העולם בפורטו, אמרו לי 'לא היו שם הרבה מדינות'. לפני שלושה שבועות עשו הצלחה גם במילאנו, אמרו לי 'זה לא כמו אליפות העולם'. אתמול עד לשנייה האחרונה היו ראשונות ויפן עברה אותן ברגע האחרון, ועשינו מדליה היסטורית. הדרך עוד ארוכה ולא פשוטה, אבל המדליה היא סיפוק אדיר. יש להן איגוד וגם ועד אולימפי מדהימים שמעריכים ונותנים המון".
איך הרגשת כשהן עמדו על הפודיום אחרי העבודה איתן?
"זה מהול בעצב מסוים, כי הכי חשוב לי זה להעלות את דגל ישראל למעלה, אבל מתברר שאני כל כך אוהבת לאמן שאי אפשר לקחת את ההתרגשות מזה".
איך זה קרה בכלל?
"לקחתי את התפקיד כשהבקשה שלהם הייתה ממני רק לעזור להביא מדליה. אתה יודע מאיפה באה ברזיל, אבל הן לקחו את השיטה שלי ונהניתי איתן מאוד. הן כל כך רצו ללמוד וזו אליפות העולם הכי גדולה שיש. זו אליפות העולם הראשונה שנעשתה בדרום אמריקה, היא ענקית, והברזילאים מאוד פתוחים לרגש. זה עם שמראה אושר ושמחה, אין לך מושג איזה אושר זה. לא האמנתי שאבכה בשביל נבחרת אחרת, אבל בכיתי וזו הייתה חוויה אדירה. עכשיו אמרתי להן 'זכיתן, זה נגמר, זה בארכיון של ברזיל, יש לנו עוד גמרים'".
איך את מתקשרת איתן?
"מה זאת אומרת? למדתי פורטוגזית. אני כבר לא יודעת באיזו שפה לדבר מרוב כל השפות שלמדתי, אבל מה לעשות, צריך לדבר לתקשר".
נבחרת ברזיל בהתעמלות אמנותית (רויטרס)נבחרת ישראל לא הצליחה הפעם לעלות על הפודיום, אבל איך לך היה המפגש עם הישראלים? ראית אותם? הם בירכו אותך?
"פגשתי המון מאמנות שהיו בהלם כי הן לא ראו אותי במשך ארבע שנים. ואז פגשתי את אבי שגיא, שרית שנער ועוד עובדת מהאיגוד, והם היו בשוק לפגוש אותי, אבל זה חלק מהעבודה. אני הייתי בעיקר בהלם מזה שיו"ר האיגוד של ברזיל רץ אליי. האם זה עושה אותי מאושרת? לא, זה כואב. זה אושר מהול בצער, אבל יש בזה המון אושר מקצועי אחרי עשייה רבה".
ברמה האישית, לחזור לבמה הכי גדולה ולהצליח, כמה זה סיפוק עמוק בלב?
"זה לא קשור לסיפוק. אני אוהבת לאמן וליצור, זה הדבר שאני יודעת לעשות הכי טוב בעולם. נהניתי להיות איתן באולם ולעזור למאמנות שלהן. כשהן תפסו את הסרטים בדיוק כמו השיטה שאמרתי להם, זה היה אדיר. הכי מדהים היה לקבל שיחת טלפון לפני התחרות, מתקשרת אליי מאמנת רוסיה שאימנתי אותה ועובדת בסין, והיא שאלה אותי 'תגידי, האם את עובדת עם ברזיל?', אמרתי 'כן, איך את יודעת?', והיא אמרה לי 'הן עושות את כל החימום שלך. רק את עושה את החימום הזה'. כלומר, מזהים את טביעת האצבע שלי וזה כיף. הברזילאיות לקחו את הידע ועשו מזה הרבה טוב".
עבדת גם בקנדה. איך את מחלקת את הזמן שלך עכשיו כמאמנת?
אני חודש בברזיל, שבועיים במקום אחר וכן הלאה. לאחרונה הייתי שבועיים בברזיל, נסעתי לקנדה לעבוד עם שתי מתעמלות אישיות, אחת שגרה בקנדה ומתחרה שם ואחת שגרה שם ומייצגת את חוף השנהב בפעם הראשונה. אחרי זה, הייתי במלאגה במחנה אימונים עם מתעמלות מכל העולם ועבדתי עם אנאיס אונונה. אחר כך חזרתי לברזיל. אני כל הזמן בתנועה".
אירה ויגדורצ'יק (רדאד ג'בארה)עם כל אווירת המלחמה והשנאה ליהודים בעולם, איך מקבלים אותך בברזיל?
"נסעתי אליהם אחרי שסגרתי הסכם. כשהתחילה המלחמה עם איראן הייתי אמורה להיות בברזיל, אבל אין איך לצאת מהארץ. התלבטתי מה לעשות כי הבטחתי לברזילאיות שאגיע. בסוף מצאתי טיסה שאף אחד לא ידע עליה, טיסה מעקבה. נסעתי ארבע שעות לבד במונית לאילת עם דרכון ישראלי, עברתי את הגבול לירדן וטסתי משם לקפריסין, המשכתי בטיסה לאירופה, משם לסאו פאולו ולעיר ליד שבה עובדת הנבחרת. הייתי היחידה שם עם דרכון ישראלי בפתיחת המלחמה".
ולא פחדת?
"לא. יש סיפור מצחיק, כי בשדה התעופה עמדתי בחנות ורציתי לקנות משהו, ואז היה הצליל המחריד של הטלפון עם התראה מטילים באמצע ירדן, כנראה בגלל שהייתי קרובה לגבול הישראלי. נעמדתי, הטלפון זועק, כולם מסתכלים עליי, לא הצלחתי להגיב מהר ואמרתי למי שעמד לידי 'מה אתם בלחץ? זה בסך הכל צליל, מפציצים את ישראל. הטילים יותר מפחידים'. בכל מקום, אני תמיד מדברת על ישראל, מציגה את ישראל ואף אחד לא יעז להגיד משהו רע עליי או על המדינה שלי, בשום מקום בעולם. אמרתי בירדן שאני ישראלית, אמרתי לנהג המונית וכמובן שגם בקנדה ובברזיל יודעים את זה כשאני מגיעה לשם".
ובברזיל איך הגיבו להגעתך?
"זה הפתיע אותי, הם קיבלו אותי ממש בחום. הם שואלים, מתעניינים וזה גם מדהים לראות שאוהבים את המדינה שלנו. מי שאחראי על התאורה באליפות העולם זה בחור יהודי-ברזילאי, שמדבר עברית ומסתובב עם כיפה. כשהוא פנה אליי בעברית באמצע האולם בברזיל, חשבתי שאני הוזה. בכל מקום אוהבים את ישראל, צריך לדעת לשדר את הגאווה החוצה ולא לפחד".
"קודם כל להוציא אותם"- חגי אנגסרט בראיון