זוהי אהבה ממבט ראשון. אני עוקב אחריו זה מכבר וככל שעיניי הפקוחות מפשפשות בחזותו ואינן מתיימרות לחדור אל מעמקי נפשו, למרות שלעיתים יש מתאם ביניהם, ככל שאני נכבש בקסמו. כן, עד כדי כך, מדובר על רן קוז’וק. אינני יודע מה שמו המדויק, קוז’וך או קוז’וק ובכל מקרה מדובר בדמות מסקרנת שהפכה לא רק מצליחנית, אלא ובעיקר, כך בעיניי לפחות. דמות לחיקוי.
ההתנהלות שלו על הקווים משדרת רוגע. האיש שולט בעצמו, מתנהל באופן מושכל, צנוע, עניו ואנושי. תאווה לעיניים לראותו מוחא כפיים לחניכיו אפילו ברגעי המצוקה ובעיקר, ברגעים הקריטיים כשסף ההתמוטטות של מאמנים אחרים בעתות כאלה, משדר יאוש ואף הטלת דופי בשחקנים על כר הדשא.
קוז’וק, כך קל יותר לכנותו, הוא איש המודע לרכיבי אישיותו ולהשפעה החיובית שיש בחיבור הרכיבים האלה למקשה אחת על חניכיו. מאמנים מוחצנים מעמידים עצמם, בדרך כלל, מעל לשחקנים. הם נוטים ליפול להתנהגותם המתפרצת, להטיל דופי מכוון, לרוב, בטיב מעשיהם של שחקניהם. קוז’וק מקרין אהבה, אמפתיה ואמונה. גם כבוד.
רן קוז'וק (רדאד ג'בארה)המאמן הזה הינו איש של בני אדם שלא תמיד באשמתם, נקלעים לרגעי מצוקה. הוא מודע לכך, מכיר בחשיבות התנהגותו, באמון ובאמונה שהוא משדר – ונוטע בהם את שחקניו כדי שיהיו טובים יותר. אם הוא מאמין בנו, אנחנו מאמינים בו. מפלס תרומתם עולה ונוסק וזה ניכר בתוצאות.
קוז’וק הוא מאמן של בני אדם. הוא מגלה בהתנהלותו אהבת אדם, אמון מוחלט בהם ובעקר, מגלה הוא אינטליגנציה רגשית גבוהה. כשצריך, השחקן שכשל בביצועו ימצא חמלה, ימצא חיבוק ובעיקר, ימצא הבנה. איזו אנושיות, איזו הכרה בחולשותיו של השחקן שהוא בראש ובראשונה, אדם שזקוק בעת מעידה לטפיחה על השכם.
נזיפה אופיינית ומוחצנת של מאמנים במקרים שכאלה רק גורעת והיא מכוונת לכולם. חוסר שביעות רצון, כמו להטיל את אחריות הכישלון על השחקנים ולהסירה מעליהם. קוז’וק אינו משליך על אחרים, דווקא באיבוד כדור, הוא מוחא כפיים, מעודד ותומך בדיוק כמו מחנך המכיר את נפשו של תלמידו. בעיניי, בציון המשוקלל בין רמה מקצועית גבוהה ובין התנהלות אנושית ברוכה, קוז’וק הוא מאמן העונה, עם אליפות או בלעדיה. הבנתם מניין נבעה האהבה הזו?