הקבוצתיות תכריע מול איטליה

אחרי שכבר הבטיחה לעצמה את המקום בשמינית הגמר, נבחרת ישראל הגיעה למשחק האחרון בשלב הבתים מול נבחרת צרפת, הביתית והבכירה בבית, עם אפשרות לחשוב כבר על השלב הבא. בסיכום הניצחון על פולין טענתי שצריך לשתף את כולם ומעל לכל התייחסתי לשון דוסון, בר טימור ורוברט רות'בארט, כששני האחרונים אפילו לא זכו לדקות משחק אך הצליחו לתרום.

לדוסון לקח זמן להתאקלם לסגנון המשחק באליפות אירופה אבל אין ספק בנוגע לכישרון שלו. המשחק מול הצרפתים הוכיחו לו שהסבלנות משתלמת ולא סתם הוא סומן כאס של הנבחרת לפני הנסיעה כאשר במהלך שלבי המשחק הוא המשיך לקחת על עצמו יותר ויותר.

דוסון. לקח לו זמן להתאקלם באליפות (איתי כהן)

לא חשבתי שארז אדלשטיין יחליט שלא לשתף בכלל את עומרי כספי, גל מקל וליאור אליהו והיה ניכר שמדובר בצעד קיצוני מדי עבור הנבחרת. נכון שהשלושה סבלו מפציעות קטנות ועומס אבל המנוחה שלהם שידרה שהנבחרת ויתרה על המשחק מהפתיחה ושהראש כבר חושב על שמינית הגמר. עכשיו כאשר הפנים לקראת נבחרת איטליה קשה לסמן מצטיין אחד אלא עדיף לתת אותו לשלושת הכוכבים שהוכיחו את עצמם בצורה מרשימה מתחילת האליפות. בנוסף, חשוב לציין את ניהול המשחק של אדלשטיין, שהתמודד עם הלחץ בצורה מרשימה וביצע החלטות נהדרות.

ביום ראשון הקרוב ממתינה לנבחרת איטליה, שהגיעה מ"בית המוות" עם גרמניה של דירק נוביציקי, שהודחה, וספרד עטורת הכוכבים. לראשונה אחרי שנים ארוכות בנבחרת האיטלקית הצליחו להביא את כל כוכבי ה-NBA דנילו גלינארי, אנדרה ברניאני ומרקו בלינלי כאשר כולם זוכים לדקות משחק משמעותיות בליגה הטובה בעולם. מדובר בשלושה שחקנים עם יכולת קליעה משובחת מקו השלוש, יכולת אישית נדירה אך למזלנו לעיתים הם דורכים זה על זה ומשבשים את המשחק הקבוצתי מאידך, כאשר הם מפוקסים קשה מאוד להתמודד איתם, תשאלו את הספרדים.

ברניאני. כל הכוכבים מה-NBA הגיעו לסגל הפעם (FIBA)

באיטליה מנסים לעשות הכל כדי להכשיר את לואיג'י דאטומה, שנחשב לאיש שמחבר את הסגל האיטלקי. הסגל של סימונה פיאנג'יאני סובל מנחיתות רבה בקו האחורי לעומת השנים הקודמות. המאמן האיטלקי הוא פריק של שליטה, כך נהג גם בתקופה שלו בסיינה, והוא מעדיף להיות מעורב בכל מהלך התקפי של הקבוצה שלו. בנבחרת נדמה שהוא מתקשה להכתיב את הרצונות שלו על משחק ההתקפה של איטליה בעיקר מול הכוכבים מה-NBA, שמתבססים על יכולת אישית.

הדרך של הנבחרת להתמודד היא לא לאפשר לאיטלקים לשטוף את המגרש כאשר בצבע הם סובלים מנחיתות רבה מאז הפרישה של דינו מנגין. אדלשטיין יצטרך להקריב עבירות כדי לשמור את ישראל צמודה כאשר רביב לימונד לא יספיק ושאר שחקני הספסל יצטרכו לתרום נקודות ומאמץ בהגנה. נקודה נוספת היא הירידה העצלה של האיטלקים להגנה, שעשויה לאפשר לנבחרת להשיג נקודות קלות ולרוץ. הבעיה הגדולה שאני צופה היא המאצ' אפ מול אלסנדרו ג'נטילה, שנחשב לבורג משמעותי בייחוד עם הקליעה מבחוץ.

רגע לפני השנה החדשה, הנבחרת עשתה שמח עם העפלה לשלב שמינית הגמר. הגיע הזמן עבור הבחורים בכחול לבן להפנים את גודל המעמד ולהעלות את הרמה בהתאם למעמד. אז בברכת חג שמח ושנה טובה ונמשיך להחזיק אצבעות לנבחרת.