המשחק הגדול של הכדורסל הישראלי בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים אולי הבטיח הרבה על הנייר, אבל מי שעוקב אחרי שתי הקבוצות מאז תחילת השנה, לא צריך היה להיות מופתע מהניצחון של הצהובים בפער דו ספרתי, כן, למרות הזכייה של ירושלים בגביע ווינר, שהוא בסופו של דבר טורניר הכנה וכך צריך להתייחס אליו.
לטעמי, יאניס ספרופלוס והצוות המקצועי במכבי בנו השנה את אחד הסגלים הכי מוכשרים ועמוקים של הקבוצה בשנים האחרונות. אם ביורוליג זה לא בהכרח יספיק למקום בשמונה הראשונות, בעיקר בגלל השדרוג הגדול ברמה של המפעל מאז שינוי הפורמט, לליגה המקומית שלנו זה יותר ממספיק. מכבי תל אביב הזאת חזרה להיות גדולה על הכדורסל הישראלי כמו שהיא לא הייתה הרבה שנים.
נצחון צהוב במשחק העונה!גם ביום בו טאריק בלאק, אחד משחקני הפנים הטובים ביבשת, הציג יכולת רעה מאוד, לעומרי כספי לקח זמן להיכנס לעניינים ובמשך שני רבעים מכבי צלעה, ירושלים, שנהנתה מערב קליעה מצוין במחצית הראשונה, בעיקר מצד ג’ייקובן בראון, לא הצליחה לייצר בריחה. ברבע השלישי, הכישרון של הצהובים, ובעיקר זה של סקוטי ווילבקין, פשוט דרסו את הקבוצה של עודד קטש.
עודד קטש (איציק בלניצקי)יחד עם נייט וולטרס כרכז (תענוג לראות את אינטליגנציית המשחק שלו), סקוטי ווילבקין יכול לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב, לקלוע. ספרופולוס צריך להוריד ממנו את עול קבלת ההחלטות בהתקפה למינימום. ולא הזכרנו את טיילור דורסי שבמשחק בכורה בליגה הזכיר את כח האש האדיר שלו, ואת הסגל הישראלי הכי טוב בליגה, עם עומרי כספי, זוסמן, אבדיה וג’ון דיברתולומאו.
מהצד של ירושלים, האכזבה מובנת, אבל צריך לזכור שזה היה המבחן האמיתי הראשון שלהם העונה נגד קבוצה מהטופ האירופי. ג’ייקובן בראון, ג’יימס פלדין, טיישון תומאס וסולימאן בריימו נראים כמו שחקני חיזוק שבהחלט יכולים להתמודד עם מכבי ביום נתון, אבל הצוות המסייע הישראלי לא נראה ברמה המספיקה, וזה לא רק במשחק הזה. המזל של ירושלים, הוא שהאליפות מוכרעת במשחק נתון, כי בשלב זה ובסגל הנוכחי שלה, היא לא הייתה יכולה להוות יריב למכבי בסדרה של הטוב מחמישה משחקים.
הכתוב הינו טור דעה.